יש סיבות שונות לבצע השראת לידה, אך הכלל הוא שכאשר נוצר מצב או סיבוך הריון אשר מהווה סיכון לאימא או לעובר בהמשך ההריון. להלן מספר דוגמאות למקרים ומצבים מקובלים להשראת לידה:
- גיל הריון מתקדם – כאשר ההריון חוצה שבוע הריון מסוים, יש סיכון עולה לירידה בתפקוד השלייה ולתמותה עוברית תוך רחמית. בבתי חולים שונים, גיל ההריון שבו ממליצים על השראת לידה, גם כאשר הכל תקין, בשבוע 41 או 42 (כתלות במדיניות בית החולים)
- עיכוב גדילה תוך רחמי – כאשר התינוק לא מתפתח כראוי ברחם וניכרת האטה בגדילתו, בד"כ כאשר הערכת המשקל היא מתחת לאחוזון 10% ומלווה בהפרעה נוספת במוניטור, בכמות מי השפיר ו/או בזרימות הדם של השלייה והעובר.
- מחלה כרונית של האם – מחלות אימהיות שונות מציבות סיכון מוגבר להופעת סיבוכי הריון, כגון: יתר לחץ דם, מחלת כליות, סוכרת טרום הריונית ועוד מצבי רבים העונים להגדרה של הריון בסיכון.
- סוכרת הריונית – כאשר מתפתחת סוכרת הריונית ללא מאוזנת, בליווי של עובר גדול או ריבוי מי שפיר מקובל להמליץ על השראת לידה.
- רעלת הריון – מהווה סיבה ברור ליילוד, משום שזו מחלה המהווה סיכון משמעותי לאימא כל עוד הינה בהריון. כמובן שמועד ואופן היילוד הם נגזרת של חומרת הרעלת.
- מצוקה עוברית – כאשר הדופק העוברי אינו תקין, זה מהווה סיבה ליילוד. גם כאן אופן היילוד, מועד היילוד ומידת הדחיפות תלויה בדרגת החומרה של המצוקה העוברית.
- ירידת מים – כאשר התרחשה ירידת מים, ללא הופעת צירים לאחריה, נדרשת השראת לידה בכדי למנוע סיבוכים של ירידת מים ממושכת.
