כאשר אנו שואלות את מנתחת ההתנהגות דינה אלפרוביץ', למה חשוב להגיד לילד 'לא', היא אומרת שזה ברור. "קודם כל, יש הרבה דברים לא בריאים לילדים. אנו כמבוגרים יודעים שאם הילד דורש יותר מדי ממתקים, אי אפשר להגיד לו 'כן'. הרבה פעמים אנחנו נתקלים בבקשות מוגזמות. יש ילדים שמבקשים לקנות להם כל הזמן צעצועים חדשים, דבר שלא נוכל להרשות לעצמנו. לפעמים מדובר בדברים מסוכנים כמו לרוץ לכביש.
"למה לומר 'לא' לילד כשהוא מנסה לחטוף צעצוע מילד אחר? כי זה יעשה אותו אדם טוב יותר שיבקש ולא ייקח. יש כאלה שיגידו שזה בסדר, שהוא רק משחק קצת ואחר כך הוא יחזיר, אבל זו טעות. צריך להגיד לילד 'לא מתנהגים כך, צריך לבקש יפה ולא לחטוף'. צריך ללמד ילדים שיתנהגו כפי שהם רוצים שיתנהגו אליהם. לכן זה ברור למה צריך להגיד 'לא' – לא כי אנו נהנים מזה, אלא כי זה חלק מהחינוך".
אמירת "לא" – משימה קשה להורים
על אף שהצורך לומר 'לא' לילד ברור, לעתים זו משימה קשה עבור ההורה.
"כשילד קטן רוצה משהו והורה מסרב, הילד תופס את הסירוב כקשה ואפילו טראגי. הרבה הורים מרגישים הזדהות וקשה להם לומר 'לא'. אבל הילדים גדלים, בשלב מסוים הם ייאלצו להתמודד עם 'לא' ויהיה להם קשה יותר, כי הם התרגלו לזה שהכול או כמעט הכול מותר.
הרבה פעמים קשה יותר לומר 'לא' במקום ציבורי. אם נמצאים בבית והורה מסרב לתת לילד עוד ממתק, הסצנה שהילד עושה נסבלת. אם זה קורה בסופר, ההורה עלול לחוש מבוכה ולהיכנע לבקשה.
זו התמודדות לא פשוטה, במיוחד בחברה המודרנית בה אנחנו שואפים להעניק לילדינו כמה שיותר ורוצים ושיהיה להם טוב ונעים אתנו. יש הורים שאומרים: 'אני מפחד שאם אגיד לו הרבה 'לא' הוא ייעלב ויחשוב שאני לא אוהב אותו'. בעיניי, זו טעות. הורים אלה מפספסים את הצורך של הילד בגבולות ברורים. חשוב להסביר לילדים את הסיבה לסירוב. יש להם זכות מלאה לדעת. יש להם זכות גם לנהל משא ומתן".
איך אומרים "לא" לילד ונשארים בחיים?
"צריך להסתכל על כל בקשה וכל ההתנהגות שאנו נאלצים לסרב לה ולהבין למה הילד עושה את זה, מה גורם לו להמשיך לבקש אם אנחנו אומרים לו 'לא'. אני מכירה אימא שהילדה מבקשת כל הזמן לקנות גלידה, ממתק או צעצוע, לפעמים מספר פעמים ביום. החברה אומרת "לא" ומסבירה את הסיבה לסירוב, ועדיין הילדה ממשיכה לבקש. צריך להבין למה היא מבקשת, אולי מדי פעם היא מקבלת את מבוקשה וזה גורם לבלבול. ייתכן שהילדה מקווה שגם אם אתמול והיום האימא סירבה, מחר היא דווקא תסכים.
אם החלטנו לסרב, חשוב שנבין בעצמנו את הסיבה לכך, ולכל הורה יכולות להיות סיבות משלו. חשוב להתנהג בעקביות. הילד מבין שאם אמרנו 'לא', הוא לא יוכל להניא אותנו מההחלטה באמצעות בכי, למשל.
אפשר לחפש תחליפים. אם הילד לא יכול לקבל חטיף שוקולד כי זה לא בריא, אולי הוא יכול לקבל צימוקים. אפשר לחפש אלטרנטיבה יחד עם הילד.
לפעמים, ההורה יכול ליזום ולהציע לילד את הדבר שהוא מרבה לבקש לפני שהספיק לעשות זאת, ולשלב את זה בסדר היום. למשל, יוצאים אחרי החוג ואוכלים את הממתק שהבאנו מהבית. הילד יודע שזה קורה, הוא לומד לסמוך עלינו ומצפה לזה. אפשר גם להפתיע את הילד, להכניס לחייו קצת צבע מבלי לקנות את הצעצוע ה-131. למשל, אם הילדה כל הזמן מבקשת שיקנו לה צעצועים חדשים, אפשר לסכם אתה שהיא לא מבקשת יותר, אבל מקבלת כל שלושה ימים הפתעה מאוד מעניינת שאימא מכינה מראש והיא צריכה לחפש אותה בבית. הילדה יודעת שהיא מקבלת הפתעה, היא גם יודעת מתי, והחיפוש יכול להיות משחק בפני עצמו. צריך יותר לשחק עם הילדים ופחות להסתמך על התעשייה שמייצרת צעצועים חדשים.
"כדאי גם לחשוב, מה מסתתר מתחת לפני השטח. יכול להיות שגם אם הילד לא מקבל ממתק או צעצוע, הוא מקבל המון תשומת לב כתוצאה מהבקשות החוזרות שלו, תשומת לב שחסרה לו. אם זה המצב, צריך להבין שהילד צריך יותר מגע, שיחה, בילוי משותף עם ההורה".
להפוך "לא" ל"כן"
למרות כל אלה, אומרת דינה אלפרוביץ' שלדעתה צריך להמעיט באמירת "לא". "חשוב להקדיש חשיבה להחלטה מה באמת חשוב לנו ומה לא נרשה בשום פנים ואופן, כך שרוב הדברים יהיו מותרים ונגישים עבור הילד. אם קשה לנו להגיד לילד 'לא' לעוד חמש דקות על המחשב, כדאי להתריע חמש דקות לפני סיום הזמן. לדוגמה, אפשר לומר מראש: 'בשמונה וחצי חייבים לסגור את המחשב. אתה יכול להפסיק לשחק עכשיו או להישאר עוד חמש דקות'. זה מקל על ההורה ומכין את הילד מבלי לשקר לו או לסרב לבקשתו".
מה קורה אצל סבא וסבתא?
מה אם סבא וסבתא נותנים לילד את מה שאנחנו לא מסכימים לתת לו? זה לא יוצר בעיה?
"ילדים לומדים עם הגיל שבמקומות שונים מותרים דברים שונים. אצל סבא וסבתא מותר יותר ממתקים, ואצל ההורים לא. אם גם לסבא וסבתא קשה להגיד 'לא' למרות שהם רוצים, אפשר לבנות יחד אתם דרכי התנהגות בהתאם.
אם סבא וסבתא מרשים לילד דברים שאסורים בבית, אי אפשר לחנך אותם וצריך להתנהג בהתאם. אם להורים ממש חשוב שהילד ילך לישון בשמונה וחצי ואצל סבא וסבתא זה לא קורה, יש לדאוג שהילד לא יישאר לישון אצלם. צריך להחליט מה יותר חשוב לנו, שהילדים יהיו אצל סבא וסבתא או שהם ילכו לישון בזמן. בכל מקרה, זה לא יבלבל את הילדים אם מכינים אותם לכך ומסבירים את ההבדלים".
