הפלה יזומה - הריון ולידה

אני אחרי הפלה יזומה בכדורים בשבוע כמעט שמיני, לא מצליחה להשתחרר מתחושת החרטה האשמה הכעס ההרגשה שעשיתי טעות שלא חשבתי נכון שהמניעים שלי לא היו נכונים. הכל התהפך. כל הסיבות שבגללם בחרתי לעשות את ההפלה, הקשר הלא יציב עם הגבר ממנו נכנסתי להריון, הגוף שלא רציתי לאבד, המחשבה שלא אוכל לגדל ילד, פתאום הכל הפך לתפל ללא באמת חשוב, פתאום אני חושבת שילד היה נותן לי טעם לחיים , לדבר האמיתי , אני כבר לא יודעת אם להאמין למחשבות האלה או שאני סתם אדם מטומטם שלא מקבל את המציאות לא משנה מה היא ורוצה תמיד את מה שאין ומוצאת את עצמי נאחזת בפנטזיות של להביא ילד לבד ברגע שהרחם תתרפא, אני בת 43 עם ילדה אחת בת 16. כואב לי בודד לי, פינטזתי שאעשה את ההפלה ואטרוף את החיים, אפרד מהבחור ואצא לחופשי והכל הפוך. אני מדוכאת ועצובה ואשמה ואומללה ומשועממת ולא משלימה עם מה שעשיתי