היי בנות,
לקח לי הרבה זמן להבין שאני פשוט צריכה לפרוק קצת מול קהילה שאולי באמת תבין. ולא עוד איזה איחול מיותר של חברה : "בפעם הבאה זה יצליח", "את חזקה, קטן עלייך", "יש לך סביבה תומכת, בעל תומך, יהיה טוב" וכל המשפטים האלו. כאן אולי יקראו נשים, שבאמת עוברות בצורה כזאת או אחרת את מה שעובר עלי, נשים שבאמת מבינות, לא שופטות שלא מכירות אותי באופן אישי אך כלכך מכירות את ההרגשה של הכאב והסבל.
בקצרה, אני בת 31,
השגתי הריון טבעי לפני כ 4 שנים לאחר מעל שנה של נסיונות, שבוע 9 עברתי הפלה בכדורים בגלל שהעובר לא התפתח, לאחר מכן גרידה, היסטרוסקופיה, לאחר מכן סיבוכים של הדבקויות ברחם. עוד שנתיים וחצי של חיפושי פתרון. עד שמצאתי את האליל שלי ד"ר חן גולדשמיט שהציל לי את הרחם ופתר אותי מסיוט ההדבקויות. לאחר עוד כמעט חצי שנה של נסיונות הבנו שלא יקרה לבד. בדיקות זרע לא היו אופטימיות גם כן, פנינו לפרופ' דירנפלד והינה אחרי הזרעה 1 ועוד 3 החזרות ללא הצלחה אני כאן,
מתוסכלת, מצוברחת, עצבנית, חסרת מנוחה...
נשאר לי עוד ניסיון 1 של החזרה של קפואים. אם לא, שוב פעם הכל מהתחלה :(
מה גם הרירית שלי לא עולה מעל 6.3 מ"מ.
האם יש לכן עצות בנושא עיבוי הרירית?
סלק הוא חלק מהתפריט שלי, עושה דיקור סיני ברקע. משתדלת לשמור על תזונה בריאה של מזונות חמים. וכמובן נוטלת את ההורמון שאמור לעבות קצת. הרופאה חושבת שזה מה שהרחם שלי יודעת ליצור וזהו. מה דעתכן?
זהו, מחכה למחזור אחרי התוצאה השלילית שקיבלתי שלשלום...עוד סבב. משתדלת להיות אופטימית. אך ממש מרוקנת :(