אנחנו בטיפולים קצת יותר משנה. והתחלנו ישר עם IVF. בגלל הגיל שלי והזרע הלא טוב של בעלי. וקשה לנו, כן. נישאנו לפני שלוש שנים. אנחנו מבוגרים ואנשים מדברים. לפעמים בפנים שלנו. אבל אנחנו משתדלים להשקיע בזוגיות ולהודות ולשמוח בכל מה שיש לנו. ופעם הוא המשענת ופעם אני המשענת. מותר להישבר, מותר להתעצב, מותר לבכות. אבל בסופו של הדבר החיים נמשכים, ואת הרי לא תפסיקי רק כי קצת קשה, נכון?
מבינה שאת באמצע שנות העשרים לחייך? רק התחלתם חמודתי. ונכון שזה מלווה בחששות וקשיים של "מה יהיה?" ו"מתי כבר?", אבל לי נשמע שהרופאים ממש מאמינים בכם. עובדה ששלחו אתכם קודם להזרעות ולא ישר ל IVF! זה סימן טוב, אחותי
. יש פתרון היום להכל. לזרע עצל, לשחלות פוליציסטיות.
בואי נכרות ברית, גם עם שירן המגיבה הנוספת. שמאמינים, מחייכים וממשיכים לנסות הלאה.
מחבקת אותך מרחוק ומתפללת עבורך.