הי בנות !
פעם אחרונה שהייתי פה זה היה לפני 10 שנים בהריון הראשון .
היום אני בהריון שלישי - שבוע 6+3
שהתחיל בדרמה ענקית שכמעט נגמרה בגרידה מיותרת בגלל שרופאים חושבים שהם אלוהים !
כל הזמן שחיפשתי ברשת סיפורים ומקרים דומים לשלי כדי להירגע , לא מצאתי הרבה והבטחתי לעצמי שכאשר אדע בדיוק מה קורה איתי , אכתוב בפורום כדי למנוע מבנות אחרות לעבור את הסיוט הנוראי שאני עברתי בשבוע שעבר .
קצת ארוך אבל אני מרגישה שליחות לחלוק את זה ואם אעזור לאישה אחת - את שלי עשיתי.
אז ככה - בדיקת הריון חיובית ראשונה ב9/07 - 234 בטא
מחזור אחרון לא סדיר בכלל (!!) 06/06
שבוע אחרי זה - בטא 10,000 (בוצעה כי הרופאה ביקשה)
הרופאה קוראת לי לבדיקה ולא רואה שק הריון . מתחילה לחפש בטירוף ורואה משהו בשחלה ימנית . מיד אומרת לי שזה כמעט וודאי הריון חוץ רחמי כי בבטא כזאת חייבים לראות שק ומפנה אותי בדחיפות למיון . למרות שאין לי שום סימפטומים !!
במיון בודקים אותי 2 רופאים ואומרים שלא ממש רואים בברור שיש הריון חוץ רחמי , אבל בגלל שאין שק ברחם והבטא גבוהה זה בוודאות הריון חוץ רחמי ומאשפזים אותי במחלקה , בצום כי למחרת עושים לי ניתוח כריתת חצוצרה ושחלה .
לשאלתי האם יש סיכוי שזה עדיין יהיה תקין אומרים לי חד משמעית :"לא" .
בבדיקת אולטרסאונד במחלקה בבוקר בודקות אותי 2 טכנאיות , מחפשות ומחפשות ולא רואות הריון חוץ רחמי , אלא רואות משהו קטן בתוך הרחם . קוראות ל2 רופאים והם מסתכלים וגם לא בטוחים שיש משהו בשחלה ורואים משהו קטן לא ברור ברחם .
אני אומרת להם :"אתמול לא היה כלום ברחם והיום יש , אולי זה מתפתח ... אולי פשוט נורא מוקדם לראות משהו...אני סהכ לפני שבוע גיליתי על ההריון ."
הם עונים לי : "לא! זה בטוח הריון לא תקין . או לא תקין בתוך הרחם או מחוץ לרחם. נחכה לבטא של הבוקר ונחליט מה לעשות"
הבטא מגיעה - 12,000 .
באים אלי הרופאים ואומרים :"החלטנו שנעשה לך קודם גרידה ואז נמדוד בטא , אם אחרי שנוציא את התוכן הרחמי הבטא תישאר גבוהה - נעשה גם את הניתוח השני "
מפה לשם , לא הספקתי לקלוט מה קורה תוך חצי שעה מורידים אותי לחדר ניתוח .
המרדים מדבר איתי ,
מכניסים אותי לחדר ניתוח , קושרים לי את הידיים , מכניסים עירוי לווריד .
נכנס המנתח , מסתכל על התיק שלי ועוצר לרגע .
מתקשר למנהל מחלקה ומתחיל לדבר איתו ולנסות להבין למה מנתחים אותי . למה גרידה .
הוא משתכנע , מנתק את השיחה וניגש אלי .
אומר לי :"את יודעת למה את פה ? אני הולך עכשיו לבצע לך גרידה"
ראיתי בעיניים שלו שהוא לא שלם ב-100% ואני שואלת אותו
"ואתה , יכול להסביר לי למה אני פה ? אין לי שום סימפטומים , לא ראו הריון חוץ רחמי , היום פתאום ראו משהו ברחם ..."
כל זה כשאני קשורה על מיטה בחדר ניתוח קפוא עוד שניה מרדימים אותי!!
הוא שואל :"זה הריון רצוי ומתוכנן?"
"כן" אני עונה .
הוא לוקח את הטלפון ויוצא לדבר עם מנהל המחלקה איזה 5 דקות , חוזר ואומר :"החלטנו לחכות , אין סכנה בהריון תוך רחמי לא תקין , נחכה עוד קצת . אם צריך - אנתח אותך מחר"
ומוציאים אותי מהחדר ניתוח כאשר כולי לא מאמינה , הדמעות זולגות בלי שליטה , מחזירים לי את התקווה שכל הזמן היתה בתוכי והם בצורה כזאת גורפת ניסו לקחת ממני . לא הותירו בי ספק שההריון לא תקין .
בפנים הרגשתי שהכל תקין . אבל כש-5 רופאים אומרים לך חד משמעית שזה לא - זה מערער .
בקיצור שחררו אותי ואמרו שסביר להניח שההריון לא תקין וזה "יסתדר" לבד . בעוד שבוע ללכת לאולטרסאונד .
כל השבוע אני עם בחילות איומות , עייפה ומותשת נפשית ופיזית , משחזרת ללא שליטה את היממה הטראומתית הזאת , לא ישנה טוב .
אמרתי , אני חייבת ללכת לאולטרסאונד לראות שיש התקדמות והשק הקטן והלא ברור שראו בבית החולים גדל קצת , שאני לא סובלת לחינם .
בעלי ואני היינו היום באולטסאונד , במקום חדש שלא מכיר את סיפור שלי . רציתי מקום נייטרלי .
ראו עובר יפה , בשק יפה , עם דופק !!!!!!!!!!!! תקין לחלוטין ותואם שבוע .
מרוב שהם דפקו לנו שם את המוח אפילו פחדנו לשמוח . כל כך ערערו אותנו .
ההבנה שהם כמעט הרגו לנו את העובר בלי שום סיבה , רק מחיפזון ופאניקה מיותרת ולא ברורה .
ההבנה שזה היה עניין של שניה ואם לא הייתי עירנית ועוצרת את הרופא בחדר ניתוח , היום הייתי אחרי גרידה .
לא נתפס .
בנות , נכון שיש נורמות וסטטיסטיקות ומעל בטא מסוימת אמורים לראות דופק לפי הספרים - גוף האדם זאת לא מכונה .
רופאים הם לא אלוהים .
אנחנו חייבות ללמוד להקשיב לאינטואיציה והקול הפנימי שלנו גם אם הרופאים בטוחים בעצמם.
האינטואיציה שלי הצילה לי את העובר .
ואני רק היום פעם ראשונה יכולה להגיד שאני בהריון . שלישי .
משאירה את ההתחלה האיומה הזאת מאחורי ומתסכלת קדימה בהתרגשות , מקווה להריון קל ונטול דרמות.