תמיד יש אור בקצה המנהרה תאממימינו גם אם קשה - הריון ולידה

היי בנות יקרות
חלק מכירות אותי פו וחלק לא אבל
הסיפור הבא אני מקווה יתן כח ותקווה לבנות כאן
ולהאמין תמיד שבסוף אתן גם תהיו חלק מהתואר הכי טוב בעולם אמא
הסיפור שלי שלנו מתחיל לפנישלוש שנים שלמעשה קדמו לו שנתיים עגומות ומייאשות של נסיונות להכנס להריון
אז ככה
אני ובעלי התחתנו והיינו בטוחים שהנה הופ והנה אני כבר נכנסת להריון אז התחלנו לנסות ובהתחלה נורא נהנים במחשבה שהנה זה יקרה מחר אני יקום יעשה בדיקה ואבשר לכולם שאני בהריון
ובלי לחץ כי אנחנו נשואים מעט זמן ואולי גם הגוף צריך להתנקות מהגלולות
אז ניסנו ..
וכשבר עברה שנה נשברתי והלכתי לרופאה שאמרה לי תמשיכו לנסות הרי אצלך הכל בסדר אז המשכנו בתקווה להיקלט ושוב מגיע המחזור החודשי ואני שוב נשברת ובוכה איך כולן מסביבי בהריון ואני לא
עברו חודשיים ניגשתי לרופאה שוב וביקשתי ממנה לבדוק לי את הביוץ(כי בערכה שקניתי לא הצלחתי להבין ממנה כלום)
טוב היא אמרה לי את הימים שאני מבייצת וסביב ימים אלה קיימנו יחסים
בזמן שאני מרוכזת במטרה להכנס להריון ולא אכפת לי כלום בעלי מתחיל להרגיש שאני מנצלת אותו רק לימים של הביוץ ואנחנו כבר כמו מכונה שחוקה(דיברנו על זה הרבה ובזכותו הבנתי שגם אני מזיקה לעצמי)
שוב מגיע המחזור ושוב אני נשברת ובוכה
הפעם ממש נשברתי התסכול שאני לא מצליחה להכנס להריון אוףףףףף
אחריי חודשיים של ניסיון סביב ימי הביוץ שכשלו חזרנו הפעם אנל לרופא
והפעם הרופא ביקש מבעלי לבצע בדיקת זרע ובמקביל שלח אותי לעוד בדיקות
בזמן שהבדיקות שלי יצאו תקינות בעלי מתקשה לבצע אצ הבדיקה
מתוסכלים מהבדיקות חוזרים לרופא וביאוש ובכאב אני אומרת לו שיפנה אותי לפריון הגבר שיוכלו לבדוק את בעלי לעומק
אז מה היה הפתרון שלו נתן לו עוד הפנייה לבדיקה
גם הפעם הוא לא יכל לבצע אותה
חוזרים לרופא הפעם אני כבר בעצבים מרב תסכול מרב יאוש
מנסה שוב להגיד לרופא שישלח אותנו לפריון הגבר
והוא לא רוצה נתן עוד הפנייה לבדיקה
קמנו אמרנו לו יפה שלום (אני בלב שלי ולא להתראות)
מתוסכלים ומיואשים מהמצב החלטנו לפנות לרופא פרטי (המלאך שלנו)פרופ' רפאל רונאל7
קבענו פגישה והלכנו איך שאנחנו נכנסים ההרגשה שלי משתנה כאילו מלאך נגע בי ואמר לי הכל יהיה בסדר מפו תצאי בהריון
פגישה אחת הספיקה למלאך מולנו להבין מה הבעיה
כי כל הבדיקות שלי תקינות ורק של בעלי לא (מתקשה במתן זרע)
מסביר לנו ישר מה הבעיה ומה התהליך שאנחנו אמורים לעבור
אז אני אמורה להזריק בבטן ובעלי אמור במקביל לשאיבה לעבור ניתוחון קטן שנקרא טסא(הוצאת זרע)
ויומיים אחרי לעבור הפרייה
נחושים ואוםטימים ומאמינים שנצליח ומאמינים במלאך שלנו יצאנו משם
התחלתי להזריק אני שהייתי מפחדת ממחטים מתחילה לבד בלי עזרה להזריק לעצמי ולא אכפת לי מכלום אפילו לא מהאדום שהיה לי על הבטן כי הפעם אני אופטימית וחדורת אמונה שבסוף הטיפול אני אהיה בהריון במהלך כל ההזרקות אני מדברת הרבה עם בעלי ומעריפה עליו אהבה כפולה כי יש את העיינין עם הניתוח שהוא אמור לעבור
חודש עבר מאז תחילת ההזרקות עד שראו שהביציות שלי גדלו ומוכנות לשאיבה
ואכן כן הבשורה הטובה הגיעה אני מוכנה לההפריה הגדולה
השאיבה עברה בהצלחה אומנם שאבו 2 ורק 1 שרד אבל גם טוב
יומיים אחרי עברתי את ההפרייה ובעלי את הניתוח
לא חששנו כי היינו ביידים טובות
אני אחרי ההפרייה ברוך השם מתאוששת לאט לאט מעבירים אותי חדר ותוך שעה כבר עמדתי על הרכליים בלי כאבים מרגישה מצויין ובעיקר מתרגשת כי אולי כבר הבייבי שלי אצלי בבטן
מלווה את בעלי לניתוח שעבר בהצלחה ברוך השם
מתאושש ואנחנו חוזרים הביתה עכשיו צריך לחכות קצת 14 יום מעיקים אבל זה כלום לעומת כל הימים מלאי הבכי והייאוש שעברנו
אז יצאנו הרבה הלכנו לחברים בילנו הרבה בעבודה ובעיקר שמענו שירים שמחים ואני הייתיי מזמרת לעצמי את השיר של ריטה 'מחכה'
והנה עברו להם ה14 יום נסעתי בבוקר לבדיקת דם המיחולת ועם כל התקופה התפללתי והאמנתי אז היום עוד יותר
צריך לחכות לאחת בצהריים לתוצאה
מחכה בבית עם אמא שלי לא רציתי להיות לבד ופתאום טלפון ב1 וחצי(החצי שעה הזאת גמרה עליי)
מיכל את בהריון
תחזור שוב בבקשה
כן מיכל מזל טוב את בהריון(אמא שלי כבר הבינה לפי השיחה והדמעות התחילו )
בוכה ונרגשת מתקשרת מהר מהר לבעלי ולא מתאפקץת ומוסרת לו את הבשורה הוא רק חיכה לבוא הביתה אותו יום
מתפאקת כל היום לא לצעוק שאני האישה הכי מאושרת בעולם וגם לא להגיד לחמי וחמתי אלא לחזור ולהגיד להם פנים מול פנים(חמי וחמתי עזרו לנו מאוד בכל התהליך)הלכתי לעבודה ובשמונה חזרתי הבית הלכנו לחמי וחמתי השמחה שהייתה אותו רגע בבית אושר עצוםםםםם עם ים של דמעוצ אבל הפעם דמעות של אושר
החלום שלנו התגשם אנחנו עומדים להיות אמא ואבא
וככה ההרריון מתקדם ומגיע שבוע 26 העמסת סוכר 50
עושה את הבדיקה והיא יוצאת גבוהה אז ישר מחליטים שאני יעשה מעק כל יום של סוכר ודיאטה צמודה
(אני מכורה למתוקים וזה היה קצת קשה אבל התרגלתי הכל למען הבת שלי)
את הסוכר הצלחתי לאזן בעזרת הדיאטה והכל היה טוב עד שבוע 29 נפלתי מעדתי על הבטן וחשבתי שקרה משהו לבת שלי והבכי וההסיטריה שהייתי פינו אותי לבית חולים והייתי בהשגחה למחרת שיחררו אותי ונשארתי בבית להשגחה
לא חזרתי לעבודה
ההריון מתקדם מהר ובלי שאני מעכלת אני חודש לפני לידה
הולכת להערכת משקל(האחות ליווי הריון שלי התעקשה )
עושים לי אולטרסנד ומגלים להפתעתנו שיש בעיה עם הבת שלי (הסקירות והשקיפות הכל יצא תקין)חשכו עייני מוצאת את עצמי שהרופא מסביר לי עד כמה הבעיה יכולה להיות חמורה ומה האופציות לבירוור
בגרון חנוק מלא דמעות מתקשרת לבעלי שיבוא ושיננו עוד יותר נסערים מחכים לערב שפרופסר שעושה בדיקה יותר מקיפה ידע
הדקות השעות עד לבדיקה ובכלח כל הבדיקות שעברנו היו סיוט
הפרור'אישר לנו את מה שחששנו ממנו לבת שלנו עש מום ולא היה ניתן לראות אותו קודם רק בחודש כזה
נפלו עלינו השמיים אך לא ויתרנו והלכנו לעשות את כל הבדיקות הדרושות רק שיש בדיקה אחת שהיא קריטית מי שפיר ועד שיגיע התוצאה אני יכולה ללדת
הלילות והימים נהפכו לנצח מלאי דמעות וללא תקווה
למרות שבעלי האמין תמיד שאין שום בעיה עם הבת שלנו וזה טעות נוראית
מבדיקה לבדיקה הלכתי לקחת טופס 17 מבריאות האישה וחמתי (שהיא אחות שם)אמאה בואי אני אמדוד לחץ דם כי כבר היו לי תסמינים אבל זה עבר
היא מודדת לי ומיד מזנקת מהחדר ומודיעה למזכירה להזמין אמבולנס
מפו לשם הופנתי לבילינסון והחליטו עקב הבעיה עם הבת שלי
לשלוח אותי למי שפיר דחוף
כבר במבחנות שלקחו מהבטן ראו שאין בעיה וניסו לרמוז אך לא רצו להגיד כי לא היו ממש בטוחים
כעבור שעה מגיע הרופא והוא מחחיט להכניס אותי לניתוח קיסרי דחוף (הסתבכתי עם רעלת חריפה ובמצב הזה אין בירוות הרבה)
בלי שאני יעכל שאני עומדת להכנס לניתוח
בלי שיהיה לי זמן להתפלל שהכל יהיה בסדר
אני כבר על שולחן הניתוחים
הרדימו אותי ולא הרגשתי כללום
הבת שלי נולדה ואני אפילו לא ידעתי והכי חשוב היא בריאה (אין לה את המום)
הוציאו אותה לבעלי ולהורים ולחמי וחמתי שהמתינו בחוץ לחוצים
ואני אני מסתבר שאני בין חיים למוות ועכשיו כולם צריכים להתפלל עליי
העבירו אותי לט.נמרץ ואחרי 3 ימים חזרתי לעצמי
בזכות התפילות בזכות האהבה של בעלי ושל כולם ובעיקר בזכות הרצוו העז לראות את הבת שלי
העבירו אותי ליולדות ועכשיו האתגר האמיתי
לקום מהמיטה וללכת קצת (היה קשה בהתחלה אבל היה שווה סוף סוף ראיתי את הבת שלי)
אחרי שבוע וחצי במחלקת יולדות שיחררו אותי הביתה וכולי תקווה שאותו יום ישחררו את הבת שלי מהפגייה
וזה לא קרה ההרגשה מאוד מוזרה ומבאסת אהל לצד זה ההודיה לה'שהיא בריאה ושלמה
כעבור שבועיים בפגייה הלכנו הבית
אור שלנו באה הביתה
אנחנו עדיין מעכלים את כל מה שעברנו אבל דבר אחד יש לי להגיד לכן
תאמינו תאמינו תאמינו אלוהים הוא גדול
ועכשיו שאני מביטה באור שלי שהיא באמת האור שלנו
אני מדחיקה הכל הצידה
כי אין יותר אושר מזה
ואני רוצה שתבינו שסיפאתי לכן את הסיפור שלי לא כדי להפחיד מידהי חלילה אלא כדי שתבינו שלכולן מגיעה הזכות בסוף להיות אמא וחשוב בלי לחץ ולהאמין הרבה
ולחשוב חיובי כי תמיד יש אור בקצה המנהרה
ובעזרת השם הכל מסתדר
אז שולחת חיבוק ענק לכולן פו
והלוואי שבמהרה תתבשרו בבשורה הטובה מכולן
ושבוע מבורך