את סה"כ בת 25
חבל על כך הלחץ. ההורמונים והלחץ לא תורמים לתהליך כולו. בחצי שנה שניסינו פעם אחת לא נהנתי מיחסי מין, הגוף כל הזמן היה קשה כמו אבן, בעלי גם לא עמד בלחץ, לא היה מתפקד בכלל, הייתי כועסת ורבה איתו למה הוא לא מתפקד. כל מחזור הייתי בוכה ורבה עם כל העולם, לא יוצאת לשום מקום לא הולכת לשום אירוע. פתאום הריון נהיה מרכז חיים שלי כאילו אני לא מספיק בן אדם בלי זה. אפילו הפסקתי את הלימודים שלי.
את בחורה צעירה, אם הביוץ שלך תקין למה לפוצץ את עצמך בהורמונים. זה משגע את הגוף.
ההחלטה כי טובה שקיבלתי בחיים שלי זה לעזוב את הנושא לגמרי ולחזור להנות מדברים שעשיתי לפני הטירוף. אפילו שהרופאה שלי סירבה לטפל בי( כי סירבתי ללכת לטיפולים) ועכשיו אני מחפשת רופא נשים