שלום לכולן,
אני מנהלת את הפורום הזה מזה כשנתיים.
פעמים רבות אני נתקלת בפניות שעולה מהן, בין אם בצורה ברורה וישירה ובין אם בין השורות, כי המצוקה בה שוהה הפונה גדולה. גדולה הרבה יותר מהיכולת של הסביבה הקרובה לתמוך ולהבין ולעיתים, אף נראה כי כלל אין סביבה תומכות.
במקרים האלו ברור, לפחות לי, שתמיכה נפשית מקצועית הינה עיניין של צורך מהותי ולא פריווילגיה.
בהרבה מאוד פעמים, אני מנסה להדגיש את החשיבות של תמיכה נפשית ראויה וטובה, את החשיבות של בריאות הנפש, שלא נופלת בדבר מבריאותנו הכללית.
נראה כאילו לגיטימי לחלוטין לפנות לעזרה רפואית כאשר אנו מרגישים לא טוב או חשים במכאובים כאלו או אחרים, אך כשמדובר בצורך נפשי, לפתע הפניה לקבלת עזרה, הופכת מעניין שצריך להיות נגיש וברור מאליו - כמו כל עזרה רפואית אחרת, לפחות לגיטימית ולעיתים אפילו לא מתקבלת על הדעת. "שאני אלך לעזרה נפשית?? אני?? מה פתאום?! מה, אני משוגעת?!".
אז לא, את ממש לא משוגעת. את רחוקה משם שנות אור. אבל את כן חווית ארוע מאוד קשה ומאוד מטלטל. ותמיכה נפשית טובה, חשובה לא פחות מהאולטרסאוד, שברור לך שתעשי, כשתגלי בשעה טובה, שאת שוב בהריון או מהאקמול שתקחי, בפעם הבאה שיכאב לך הראש.
ביקשנו מד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן, לכתוב עבורנו מאמר הנוגע לנושא הזה.
תוכלו להגיע למאמר בקישור
הזה.
אנא בנות, קראו והפנימו.
שולחת אינספור חיזוקים,
יעל