אשמח לעידוד - הריון ולידה

היי, פעם ראשונה כותבת פה . מקווה שהגעתי למקום הנכון.
אני בת 39. התחתנתי החודש:)
כשבועיים לפני החתונה גיליתי שאני בהריון.
חודשיים לפני כן עברתי הפלה באמצעות ציטוטק בשבוע 6 כי הבטא נתקעה על 450 וההריון לא התפתח..(הוא אפילו לא ממש התחיל , לא ראו כלום) שנה שעברה, עברתי גרידה בשבוע 8 כי היה רק שק ריק ללא עובר..
לכן כשגיליתי שנקלטתי בפעם השלישית לא מיהרתי לשום בדיקה.. חיכיתי לעבור את החתונה בשלום.. אתן יכולות להבין כמה טראומתי עבורי הפך להיות הריון.
שמרתי הכל "בבטן" שבועיים שלמים, הרגשתי רע אבל פחדתי פחד מוות לבדוק.
לפני שבוע, כמה ימים אחרי החתונה הלכתי לבדיקת דם.. יצא לי בטא 42,520 . יומיים אח"כ הלכתי לאולטרסאונד שבו הרופאה ראתה עובר ושמעה דופק :) (תודה לאל).. אמרה שאני בשבוע 7+יום..היום בעצם התחלתי את השבוע ה-8.
למרות הבשורה, מאז הבדיקה.. אני כל הזמן בחרדה נוראית. בגלל הגיל, ובגלל ההסטוריה.. אני כל הזמן מפחדת שמשהו לא טוב יקרה שוב. בקושי ישנה בלילות. יש לי בחילות, עייפות, התכווצויות בבטן, כל הזמן מרגישה כאבי מחזור..נפיחות בבטן, חולשה.. כל כאב מכניס אותי לתקווה מהולה בפחד. מחפשת סימן בכל דבר.. כל כך רוצה שהפעם זה יצליח. מודעת לכך שהמתח לא תורם לי ושקצת איבדתי פרופורציות..
אין לי כל כך עם מי לדבר על זה.. לא מכירה נשים שחוו כמוני את התחושות הללו. וגם לא ממהרת לשתף בשלב זה. בן זוגי הציע שאעשה שוב בדיקה רק כדי להירגע וקבעתי תור למחר. גם לבדיקה זו אני הולכת מפוחדת מאוד. האם עדיין יש שם דופק?..האם הכל מתפתח כשורה?..
האם מישהי יכולה להזדהות עם הפחדים שלי או לשלוח לי איזו זריקת עידוד? :)
סתם כדי שארגיש פחות לבד..
תודה..

*נא לא לפרסם בראשי