הפלה חמישית - הריון ולידה

אני כותבת היום, כשם המשתמש שלי - כאחת מכן.
לא מנהלת הפורום.
לא היום.
אני אפילו לא בטוחה למה אני כותבת.
ספק שואלת, ספק פורקת.

מי שנמצאת פה מעט זמן (ואני מקווה שאין הרבה כאלה) ועקבה אחרי הסיפור האישי שלי, יודעת שעברתי גרידה בין הגדולה והקטן שלי ושעברתי עוד גרידה אחרי הקטן.
מי שעקבה עוד קצת יודעת שכבר עברתי גרידה שלישית. כולן משום שהעוברים שלי לא התפתחו.

אבל אף אחת לא יודעת, שהספקתי מאז לעבור עוד הפלה ספונטנית בבית והיום אני בעיצומה של הפלה ספונטנית שניה. שיבעה הריונות ושני ילדים. ארבע הפלות רצופות.
אני שוכבת במיטה כואבת ומדממת. ועצובה.
קצת לא מתפקדת. לא רוצה ממש לראות אף אחד, גם לא את הילדים הנפלאים שלי.
לא רוצה לאכול.
כאב הראש לא מרפה והרחם שמתכווץ ופולט החוצה את שאריות הילד ששוב לא יהיה לי, מכאיב לי בכל פעם שהוא עושה את זה.

אני לא צעירה, כבר בת שלושים ותשע. נמצאת בארץ זרה, שבירור הפלות הינו תהליך בירוקרטי ארוך ומפרך ואני לא יכולה שלא לתהות: עם כל הרצון העז לילד נוסף. עם כל החלומות והרצונות לחפון בידי עוד תינוק רך, להסניף לנשמתי את הריח המתוק הזה, להעניק חיים ולהרעיף אהבה על עוד נשמה, עם כל זה, אני לא יכולה שלא להתחיל לתהות, אולי הגוף שלי חכם מהנשמה שלי? אולי אני כבר מבוגרת מידי? אולי יהיה לי קשה לשאת הריון נוסף. יש לי בעיה אורטופדית באגן ואני יודעת שהריון נוסף יסב לי כאב רב, אבל אולי יש גם מעבר לכך. אולי הגוף שלי לא מסוגל יותר להביא לעולם הזה ילד בריא? איזה אסון אמית על משפחתי אם אביא לעולם ילד חולה? אולי פשוט עדיף לוותר. להתרכז ולהתמקד במה שיש לי. ויש לי המון - שני ילדים מופלאים ובריאים.

אשמח לשמוע אתכן הפעם.

יעל