מי יציל את המציל...? - הריון ולידה

עדכון שמח - אין עוד צורך לכסוס צפורניים, גם ד"ר הדר וגם הרופא שלי אישרו שלא נשקפת סכנה לעובר.

מעניין לראות איך למרות שני ילדים בריאים ונפלאים בבית, רמת החרדה בהריונות לא פוחתת. ניתן היה לאמר שאני חוששת בשל שני ההריונות שלא צלחו, אך אני חייבת להודות, שגם בהריון הראשון שלי, שהסתיים בילדה נפלאה ומקסימה, חששתי כמעט לאורך כל ההריון. ובאמת גם הייתה דראמה מיותרת אחרי הסקירה השניה, שכן הסקירה הצביעה על כך שהיתה חסרה לילדה מחיצה במח - ואני בשבוע 30...בסופו של דבר הסתבר, שהיה מדובר בטעות הצללה ובפועל לא הייתה שום מחיצה חסרה...אבל בינתיים, עברו על בעלי ועלי שני ימי גיהנום.
למעשה, בהריון הראשון כ"כ חששתי לאבד אותו (ואני באמת לא מבינה למה), שלא רק ששמרתי אותו בסוד עד שבוע 12, גם לא הרשתי לעצמי להיקשר לעוברית ולהריון עד אחרי הסקירה הראשונה.

גם הפעם, אני כולי חששות. לא רוצה להיקשר בכדי שאם חלילה ההריון לא יסתיים בילדה או ילד, יהיה לי פחות קשה. אך זה שטויות במיץ גזר! הרי אם חלילה יקרה משהו, יהיה לי קשה בדיוק כפי שהיה לי בהריונות הקודמים, ללא קשר לשטויות שאני מנסה לשכנע את עצמי בהן.

אז החלטתי החלטה! ועזרה לי להגיע להחלטה הזו אישה חכמה ששלחה לי מייל מחמם לך הבוקר (תודה ג. :) ):
רק מחשבות חיוביות! הן מניעות את הכל. אני באמת מאמינה בכך.
אחשוב חיובי והכל יהיה בסדר.
בכל פעם שתתגנב ללבי מחשבה שלילית, אסלק אותה משם במהרה עם מחשבה מתוקה על העולל או העוללית הרכים, הבריאים והמתוקים, שיצטרפו למשפחתנו האוהבת ב-12.3.16.

שבת שלום לכולן

יעל