שלום לך אור האהבה ושימחה
פעוטות משתמשים בבכי פעמים רבות פשוט כי זה עובד להם. זו דרכם להביע את מורת רוחם וזו דורכם לוודא שנבוא לעזרתם. כאימהות הבכי מפעיל אותנו, ובמקרים רבים גם גורם ל"כאב לב" כפי שהזכרת.
קשה לדעת מדוע התנהגות זו התחילה, יכול להיות שלגמרי במקרה. ויכול להיות שמדובר בשלב התפתחותי – בגיל זה הפעוטות מתחילים להבין שהם יצור ניפרד מאמא, עם ההבנה הזו הרבה פעמיים מתפתחת גם "חרדת נטישה" - "אם אמא יכולה להתרחק ממני אז כדי לשמור אותה קרוב אלי". מה שברור הוא שמדובר במקרה התנהגותית, זאת אומרת שהקטנטונת החכמה שלך למדה להפעיל מניפולציה (כמובן שהיא עוד לא חושבת על זה ככה). הוכחה לכך היא העובדה שברגע שהיא מקבלת את מבוקשה הבכי מתחלף בחיוך.
בעיני לא מדובר כאן בסוגיה תאומית (מהמילה תאומים), אני נתקלת בדיווחים כאלה גם בהדרכת הורים רגילה. מה שכן יכול להיות, שהעובדה שיש לך תאומים, והן נאלצים להתחלק בך, גורמת לך לייסורי מצפון שמחמירים את "כאב הלב".
עצתי לך, קודם כול שחררי את ייסורי המצפון, בכי של פעוטה כתוצאה מתסכול הוא טבעי, והתנסות בהתמודדות עם תסכול היא כלי חשוב להצלחה ואושר בחיים. נסי בהדרגה לתרגל אותה בדחיית סיפוקים ובזמנים קצובים וקצרים בהם את לא נענת לה (זה מין הסתם קורה מעצמו כשמגדלים תאומים). טוב שאת שומרת על קשר עיין איתה, וההסברים שאת מספקת חשובים. כדי לוודא שהזמן בו את מתעכבת לגשת אליה יהיה תחום בסימן שהיא יכולה להבין. לדוגמה: סיום החלפת החיתול לאחיה. הסיבה היא, שאת רוצה, שהיא תדע, שאת תגיעי אליה בסיום הפעולה בלי קשר לכמות הבכי שלה. אם היא תחשוב שהבכי הוא מה שמביא אותך ההתנהגות הזו תתחזק ותתעצם. את זה אפשר לדובב לה במילים, או להשתמש בטיימר (הכי פשוט לכוון בנייד). אני עד היום משתמשת עם בנותיי בשיטת הטיימר, זה נותן להן הרבה שקט וביטחון לדעת שתורן יגיעה.
מנחת קבוצות הורים בהכשרת מכון אדלר, יועצת משפחתית בהנחיית מרכז מיכל דליות, התמחות בהדרכת הורים לתאומים בהכשרת מרכז תאומים ומשפחה. אמא לשתי תאומות בנות שלוש וחצי.