Pgd ivf ומה שביניהם - הריון ולידה

שלום לכולן ...
החלטתי לשתף ואולי לקבל קצת כוחות, פרופורציות ועצות מכן :)
קצת ארוך- אך זה אחרי כשנתיים שאני משתמשת שקטה באתר ואוגרת המון.

אני ובעלי נישאנו לפני שנתיים. שנינו בני עדות המזרח. נקלטתי להריון תוך שניה בערך...
והיינו באופוריה ...
בתחילת ההריון ביצענו בדיקות סקר גנטי
עד שנקבע התור לבדיקות ועד שהגיעו התשובות עבורי, כבר הייתי בחודש חמישי
לא ניסיתי לזרז כלום מכיוון שאין חשש כבד בקרב בני עדות המזרח למחלות גנטיות.
כשהגיעה התוצאה שלי, ואני בחודש חמישי, הוסבר לי כי אני נשאית cf. הייתי בטוחה שיש טעות.
למען הסר ספק בעלי נבדק גם הוא.
כעבור 6 שבועות נוספים (חודש שישי), הגיעה התוצאה כי גם הוא נשא של אותו כן.
מדובר במקרה חריג ביותר, כל הרופאים שנתקלו בנו היו מופתעים מהשילוב והמקריות החריגה.
בבדיקת מי שפיר נמצא כי בני הראשון שיהיה בריא, נשא של הגן ועל כי בריא.
לפני כמה חודשים, הייתי בהריון שני, בבדיקת סיסי שליה נמצא כי העובר חולה.
ביצענו הפסקת הריון (שהייתה משבר נפשי גדול עבורי)
התחלנו בתהליך pgd. היום התבשרנו כי המערכת מוכנה. ציידו אותי בזריקות לרוב (3 סוגים)
הוראות לתפעול והרבה ציפייה.
ואני- הרוגה. מרגישה נורא עם פתחו של התהליך. כי כל כך היה לי נעים פשוט להיות בהריון.
בלי התכנון המדוייק, בלי הליווי הצמוד של הרופא
בלי טפסי 17 כאילו אין מחר.
פתאום העל הפך לי טכני.
ואני רועדת/ האם כך ארגיש כל ההריון הבא?!
אני יודעת שצריך לשמוח שיש פתרון למצב שלי, ואני יודעת שיש מי שמתמודדת עם מצב קשה יותר
אך בתחושתי, הסביבה כולל בעלי, לא מבינים את ההתמודדות בעיני.
בהריון הראשון פחדתי להיקשר לילד עד חודש שביעי. בהריון השני נשבר לי הלב לבחור להפסיק את ההריון, ועכשיו... הבחירה לוותר על הדרך הטבעית- היא הנכונה אך מתסכלת וכואבת.
אשמח לכל מוצא פיכן כי כרגע אני מרגישה לבד במערכה. או שאולי תבהירו לי שאני לא רואה דברים נכון... תודה!