שבוע 17 - הריון ולידה

שלום יקרה,

ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתגובה. אילוצים אישיים הדירו את רגלי מהפורום.

כעת אנא, אל תתרכזי במה שאחרים יחשבו. זה ממש - אבל ממש לא משנה.
את לא חייבת כלום לאף אחד, חוץ מלעצמך.
אני כואבת איתך את יגונך.

אם עדיין לא הפסקת את ההריון (ואני מניחה שלא, כי הדברים האלו לוקחים זמן) האם ביקשת חוות דעת שניה? כבר היו דברים מעולם.

אם המום בלב הוא עיניין ודאי, נסי להבין מה תהיה המשמעות של מתן חיים ללב חולה שכזה. האם יוכל ילדך לחיות חיים מלאים? האם יעביר את ימיו בין אישפוז אחד למישנהו? האם יסיים את חייו בדמי ימיו? האם אלו הם החיים שתרצי להעניך לילדך/ילדתך?
אני מניחה שלא.

אין לי מילים מנחמות. זו סיטואציה קשה מנשוא שעידן הטכנולוגיה המודרנית מציבה אותנו בה. מאידך, אותה סיטואציה נוראית עשויה למנוע ממך ומילדך חיים שאינם חיים.
נסי לחשוב על זה כך. עם כל הקושי.
ומעל לכל, אל תקלי ראש בתחושת השכול והכאב ופני לעזרה מקצועית, אם את מרגישה שיש בכך צורך.

אני שולחת צרור של חיבוקים וחיזוקים

יעל

תודה רבה
אני כבר אחרי
יהיה טוב

בטוח יהיה טוב.
רק טוב שיהיה.

יעל

בטוח יהיה טוב.
רק טוב שיהיה.

יעל