רצון לפרוק את שעל ליבי - הריון ולידה

איך מתמודדים עם העובדה שכולן בהריון חוץ ממך?
איך מתמודדים עם המבטים הנוקבים, השאלות והגישושים?
איך מתמודדים עם ההזמנות לבריתות ולימי הולדת של הילדים של החברות הטובות?

כולן כבר בילד השני ואני, אני עוד לא זכיתי לחבק את הראשון, להסניף את הריח המתוק שלו, להרעיף עליו מאהבתי.
כל הזמן אומרים לי להיות אופטימיות, ואני, פסימית חסרת תקנה שכמוני, מתקשה עם זה כ"כ.
כל בדיקה שלילית כמו אגרוף בבטן.
שהייתי ילדה תמיד אמרתי שאהיה גדולה אני ארצה להיות אמא.
לא רופאה
לא עו"ד
פשוט אמא..
אולי יש חלומות שפשוט לא נועדו להתגשם?
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מכדררת ערימת בגדים ומכניסה מתחת לשמלה, מדמיינת שאני כבר בהריון מתקדם ומתמוגגת מאושר (גם אתמול עשיתי זאת, מסתבר ששיש דברים שאף פעם לא משתנים :) .
חברה טובה אמרה לי פעם משפט יפה - "תחשבי איזה מיוחד הולך להיות הילד שלך אם נאלצת לחכות לו כ"כ הרבה.
אז תבוא כבר, כי בינינו, די נמאס לי לחכות..