יקרה שלי,
כאבתי אותך בפעם הראשונה שקראתי את הדברים שכתבת ועוד יותר עכשיו.
אין נוסחת קסם בדברים האלו.
לכל אחת יש את הזמן שדרוש לה בכדי להתאבל.
האם נבדקת ע"י רופא לאחרונה? האם בצעת בדיקת דם?
אני יכולה לספר לך, מנסיוני, שאחרי הגרידה האחרונה שעברתי, לא הייתי מאוזנת מבחינה הורמנלית ונאלצתי לקחת גלולות במשך חודשיים, רק בכדי לאזן חזרה את הגוף.
יכול להיות, שלא רק הנפש שלך עוד מתאבלת, אלא גם גופך, שקשור בצורה הדוקה לנפש.
ייתכן והקושי שלך נובע מחיסור איזון כלשהו - שווה לך להבדק.
ואם תבדקי ויימצא כי הכל תקין, יש בהחלט מקום לנסות ולחפש עזרה מקצועית, הקושי בלידה שקטה הוא עצום ולעיתים יש צורך בעזרה חיצונית בכדי לעבור את תקופת האבל הקשה הזו.
אל תנסי להתנגד לעצב שבך, אין בכך טעם וגם אין זה הוגן כלפי עצמך.
יחד עם זאת, בהחלט חשוב לעבור הלאה בשלב מסויים.
אני יכולה לספר לך, שאת הגרדה שלי עברתי בתחילת דצמבר שנה שעברה (וזו לא הגרדה הראשונה שלי...), הייתי בשבוע עשירי ואת מקל הבדיקה, שהראה שאני בהריון, זרקתי רק בשבוע שעבר. עשיתי סדר בארון התמרוקים שלי, שם שמרתי את המקל, הסתכלתי עליו והוא עלי, כאב לי בלב ובנשמה, אבל אז החלטתי: "די. צריך לעבור הלאה". וזרקתי את המקל.
את יכולה גם אולי לנסות לקרוא את החוייה שלי, רק בכדי לראות שאת לא לבד, כי זה מרגיש הכי לבד בעולם. וגם את יש לך בן זוג נפלא, אוהב ותומך, במקום מסויים, הם לעולם לא יבינו באמת את הכאב שאנו חוות.
תוכלי לגשת לקטע שכתבתי דרך הקישור
הזה.
מקווה שעזרתי ולו במעט.
שולחת לך הרבה חיזוקים, חם ואהבה.
יעל