איך חוזרים לשיגרה - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • עברתי לידה שקטה לפני חמישה חודשים ומאז לא מצליחה לחזור לעצמי.
    בהתחלה אימצתי את הגישה של fake it until u make it. אז אומנם כבר הפסקתי לבכות בלילות, וחזרתי לעבודה, ואפילו נסעתי לחו"ל לשבוע, וכאילו כלפי חוץ הכל כרגיל אבל בעצם הכל השתנה. נשאר סוג של בור בלב ותחושת ריקנות שלא עוברת. בקיצור: i'm faking it, but not making it....
    מה עושים? איך באמת מתגברים על כזה דבר? אשמח להצעות ועצות מכאלו שעברו דבר דומה....
1 תגובות
עמוד 1
  • יקרה שלי,

    כאבתי אותך בפעם הראשונה שקראתי את הדברים שכתבת ועוד יותר עכשיו.
    אין נוסחת קסם בדברים האלו.
    לכל אחת יש את הזמן שדרוש לה בכדי להתאבל.
    האם נבדקת ע"י רופא לאחרונה? האם בצעת בדיקת דם?
    אני יכולה לספר לך, מנסיוני, שאחרי הגרידה האחרונה שעברתי, לא הייתי מאוזנת מבחינה הורמנלית ונאלצתי לקחת גלולות במשך חודשיים, רק בכדי לאזן חזרה את הגוף.
    יכול להיות, שלא רק הנפש שלך עוד מתאבלת, אלא גם גופך, שקשור בצורה הדוקה לנפש.
    ייתכן והקושי שלך נובע מחיסור איזון כלשהו - שווה לך להבדק.

    ואם תבדקי ויימצא כי הכל תקין, יש בהחלט מקום לנסות ולחפש עזרה מקצועית, הקושי בלידה שקטה הוא עצום ולעיתים יש צורך בעזרה חיצונית בכדי לעבור את תקופת האבל הקשה הזו.
    אל תנסי להתנגד לעצב שבך, אין בכך טעם וגם אין זה הוגן כלפי עצמך.
    יחד עם זאת, בהחלט חשוב לעבור הלאה בשלב מסויים.

    אני יכולה לספר לך, שאת הגרדה שלי עברתי בתחילת דצמבר שנה שעברה (וזו לא הגרדה הראשונה שלי...), הייתי בשבוע עשירי ואת מקל הבדיקה, שהראה שאני בהריון, זרקתי רק בשבוע שעבר. עשיתי סדר בארון התמרוקים שלי, שם שמרתי את המקל, הסתכלתי עליו והוא עלי, כאב לי בלב ובנשמה, אבל אז החלטתי: "די. צריך לעבור הלאה". וזרקתי את המקל.

    את יכולה גם אולי לנסות לקרוא את החוייה שלי, רק בכדי לראות שאת לא לבד, כי זה מרגיש הכי לבד בעולם. וגם את יש לך בן זוג נפלא, אוהב ותומך, במקום מסויים, הם לעולם לא יבינו באמת את הכאב שאנו חוות.
    תוכלי לגשת לקטע שכתבתי דרך הקישור הזה.

    מקווה שעזרתי ולו במעט.
    שולחת לך הרבה חיזוקים, חם ואהבה.

    יעל
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה