יום שני 2.2.15 בסביבות 11 התחלתי להרגיש צירים כל 20 דקות, כמובן שאין טעם לנסוע לבי"ח עדיין.
חיכיתי, הגעתי בצהריים הביתה ואיבדתי שיווי משקל ליד המדרגות ונפלתי. אז ללא ספק צריך לנסוע להיבדק. משכתי קצת זמן, הבאתי את ניצן מהגן, לקחתי את שקד לחוג, חיכיתי שיסתיים. רק אז נסעתי למיון. בשן הגיע לשם.
במיון בדקו, עשו מוניטור שבו התברר שיש צירים כל כמה דקות.
חיכיתי לבדיקת רופא מלא זמן.
בבדיקה מתברר פתיחה של 3 בקושי וריבוי מי שפיר שהיה ידוע
חיכיתי שיתפנה חדר לידה.
ב-3 נכנסתי לחדר לידה, הרופא בא לבדוק, פתיחה של 3 מלאים ויפים לדבריו. אמר שיעשו פקיעת קרומים בגלל ריבוי המים. פקעו לי את המים, שהיו המון המון המון. פתאום השובב החליט שלא מתאים לו שמרוקנים לו את הבריכה ושם ידיים על הראש כמו בכניעה, חצי יד, עד המרפק ומשך איתו את חבל הטבור. הראש לחץ על חבל הטבור וזה גרם לחסימה בזרימת חמצן, הדופק התחיל לרדת במהירות מסחררת, הרופא ניסה להזיז לו את הידיים ואת חבל הטבור, אבל הוא לא ויתר.
ברגע שהדופק ירד ל-50 פתאום התחילה אנדרלמוסיה... אחות גילחה אותי, אחרת הורידה לי תכשיטים, גרביים, זרקו הכל על בשן שהיה חיוור לחלוטין, החתימו אותי על טופס הסכמה לניתוח ורצו, ביקשתי את בשן לנשיקה אמר לי הרופא שאני יכולה לקבל או את בעלי או תינוק חי... ב-4:06 נכנסתי לחדר ניתוח, תוך כדי שהמסכה על הפנים שלי החתימו אותי על הסכמה להרדמה מלאה, ב-4:09 הוא היה בחוץ
אח"כ הרופא אמר לי שכשהוא הוציא אותו ראו שהוא היה ממש במצוקה והוא היה צריך לטפוח עליו כדי שיבכה בכי ראשון
כשהתעוררתי בחדר התאוששות ישר התחלתי לבכות מהלחץ ומזה שלא אומרים לי שום פרט על התינוק שלי, הדופק שלי עלה ולכן הייתי 6.5 שעות בחדר התאוששות, עד שנרגעתי. נתנו לבשן להיכנס פעמיים ל-3 דקות כל פעם. בפעם הראשונה הראה לי את התמונות של פיצקי ואז התחלתי שוב לבכות שזה לא הוגן שעוד לא ראיתי את התינוק שלי...
רק בצהריים ראיתי אותו פעם ראשונה
היממה הראשונה עברה בסדר גמור
ביום רביעי בצהריים האחות אומרת לי לחזור איתו מהר לתינוקיה כי צריך לעשות לו בדיקת צהבת נוספת כי בבדיקה האחרונה התחילו לראות צהבת
הלכתי לתינוקיה, לא לחוצה, בכל זאת צהבת זה דבר נפוץ ושגרתי
לקחו בדיקות דם, אחרי שעה התברר שהצהבת עלתה.
בשעות הערב בבדיקות נוספות הצהבת המשיכה לעלות, והוחלט להכניס אותו לטיפול בפוטו.
ביום חמישי בבוקר לקחו בדיקות חוזרות שהראו המשך עלייה
בצהריים אני מקבלת טלפון מהתינוקיה לבוא כי רופאת הילדים רוצה לדבר איתי, מזל שבאותו יום אבא שלי הגיע בבוקר להיות איתי כל היום לעזור לי,
אני נכנסת לתינוקיה, הרופאה אומרת לי שהגיעה בדיקת דם של בילירובין 21 ומעבירים את פיצקי לטיפול נמרץ בפגיה של שניידר, באותו רגע כמעט התעלפתי! התקשרתי לאבא שלי כי הוא היה בחדר וקראתי לו שיבוא לתינוקיה, אישרו לו להיכנס לתמוך בי, ואני בוכה, כולי כבר מסוחררת מכל מה שקורה, מעבירים אותו לטיפול נמרץ ואנחנו צמודים אליו.
בפגיה מכניסים אותו ישר לטיפול בשתי מנורות פוטו ולוקחים לו מלא בדיקות דם, כדי לנסות להבין מה הגורם לצהבת הגבוהה הזו. סוג דם יש לו כמוני, אז זה לא נובע מסוגי דם שונים. בינתיים מסבירים לי שהסיכונים בצהבת גבוהה מאוד הם פגיעה בשמיעה, פגיעה מוחית, פגיעה קוגניטיבית ובמקרים חריגים ונדירים לא עלינו מוות...
אחרי שעה חוזרות תוצאות, הרופאה הבכירה קוראת לי ואומרת לי למה לא עדכנתי שיש לנו G6PD במשפחה. אני בהלם! לא ידוע לי שיש לנו, לבנות של אחותי יש אבל היא אמרה תמיד שזה הגיע מבעלה העירקי.. הרופאה מסבירה לי שחסר ב-G6PD נמצא בכרומזום X. כך שאצל בנות זה יכול להגיע משני ההורים, אצל בנים האמא מעבירה לבן, כי היא זו שנותנת כרומוזום X.
אני עד עכשיו בהלם ואעשה בדיקה גם לעצמי כשאעשה ספירה כללית עוד חודש..
בכל מקרה, בדיקת בילירובין חוזרת 21.5
מוסיפים לו עוד מנורה, החמוד משתזף עכשיו תחת 3 מנורות!!!
הולכת חזרה למחלקה, מתקשרת לחדר בפגיה לבדוק תוצאה מעודכנת של בדיקת דם, אומרים לי 22. מנסה לישון בלילה, מה שלא פשוט כלל, יש בכי של תינוקות בכל מקום, התינוק שלי נמצא שם בבניין אחר, ואני לא מצליחה להפסיק לבכות בלילה
ואז יום שישי בבוקר, אני קמה לחיבוק מדהים של מינה האהובה והמדהימה שלנו
מתארגנת והולכת לפגיה.
נכנסת לחדר שלו, האחות אומרת לי שהבדיקה האחרונה 21.4, אני מתחילה להתעודד, סוף סוף ירידה! אחרי כמה דקות נכנסת הרופאה הבכירה אומרת לי שהגיעה תוצאה מעודכנת 25.5!!!! והולכים לשיחלוף דם (החלפה של 80% מהדם בגוף שלו בדם נקי מבנק הדם) ראיתי שחורות!!! הוציאו אותי מהחדר וגם את כל שאר ההורים בחדר כי זו פעולה סטרילית... 3 שעות עמדתי מחוץ לחדר לא מסוגלת לזוז משם, בתוך החדר הכניסו לו עירוי דרך הטבור, שדרכו כל כמה דקות הוציאו 10 cc דם 'צהוב' והכניסו 10 cc דם נקי.
חזרתי לחדר להתארגן לשבת, וכשבשן הגיע להיות שבת חזרנו לפגיה, אומרים לנו שהבדיקה אחרי השיחלוף חזרה 15 אבל בדיקה אחרי זה חזרה 21, ושוב נלחצתי
חזרנו ליולדות לעשות קידוש וארוחה, כמובן לא ממש הצלחתי לאכול... נרדמתי באמצע הארוחה, בשן הלך לישון איפה שסידרו לו, כשהתעוררתי קמתי כדי ללכת לראות מה עם הקטנצ'יק, האחות אמרה שהבדיקה האחרונה 20.4 וצריכה להגיע עוד תוצאה, שאבתי חלב ואחרי זה שאלתי את הרופא, אמר שהגיעה תוצאה של 19.9
הלכתי לישון ובבוקר חזרתי לפגיה, איך שנכנסתי הרופא בחיוך אמר לי שעכשיו 15.4, סוף סוף התחלתי לנשום
וזהו, כל תוצאה חזרה טובה יותר מהקודמת, עד שהשתחררנו ביום שני אחר הצהריים.
עשו לו אולט' מוח שהראה שהכל תקין חוץ משני ורידים קצת נפוחים שזה אופייני ליילודים במצוקה ובדיקת ברה שלא הגיעה עדיין התוצאה אבל בניתוח ראשוני לא נראית פגיעה בשמיעה.
אלי, תן בי את השלווה
לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים
הזורע חיטה דואג לשנה,
הנוטע עצים דואג לשנים,
המחנך נפשות דואג לדורות (הרב קוק)
אדם הוא מעט ממה שנולד עימו, והרבה ממה שהוא עושה מעצמו. (אלכסנדר בל)
לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולת להיות. (ג'ורג' אליוט)