למה אני לא יכולה פשוט לשמוח?? - הריון ולידה

שלום בנות, אני חדשה כאן ורציתי לשתף אתכן בתחושות שלי, ואולי למצוא מישהי שמרגישה/הרגישה כמוני ולזכות למעט הבנה...
אני בהריון שני ותקין, בשבוע 34. הבן הבכור שלי בן שלוש וחצי והוא מקסים ומתוק ואהבת חיי.
אני יודעת שעליי להודות על מזלי הטוב, אני יודעת שיש נשים רבות שלא יכולות להכנס להריון שהיו נותנות הכל על מנת להתחלף איתי, אני לא מזלזלת בזה, אבל אני לא מצליחה להתרגש ולשמוח לקראת הלידה. להיפך, אני מלאה בחרדות ופחדים... הלידה הראשונה שלי הייתה מאוד קשה, וגם הימים והשבועות שבאו אחריה היו קשים מנשוא, ואני חושבת שאני פשוט בטראומה..
הלידה הייתה ארוכה, הימים שבמחלקת היולדות זכורים לי כימים ארורים, הרגשתי שם חסרת אונים ועצובה כל כך... התפרים כאבו כאבי תופת במשך שבועות, לכך נוספו טחורים, לילות לבנים של חוסר שינה, לחץ מצד המשפחה להניק.... ימים קשים, מלאים בהמון בכי ויאוש. יש לי בעל תומך ואוהב, אבל בכל זאת, הרגשתי כל כך לבד... אף אחת מהחברות שילדו לפניי או הגיסות שלי מעולם לא רמזו שחשו כך לאחר הלידה. הן תמיד נראו לי מאושרות וחזקות כל כך כשבאתי לבקר אותן... אני חושבת שהייתי מאוד קרובה לדיכאון לאחר לידה, אבל איכשהו הצלחתי להרים את עצמי.... כשאני נזכרת באותה תקופה הדמעות מציפות אותי, אני לא חושבת שאוכל לעמוד בכך שוב.... ועוד הפעם עם ילד בן שלוש וחצי, שרגיל להיות במרכז העולם שלי, וגם החיים שלו עומדים להתהפך , אני יודעת שעליי להיות חזקה בשבילו, אבל איך אוכל?? אני מקווה שאוכל למצוא בי את הכוחות, אך מאוד מפחדת...
שוב, אני כועסת על עצמי שאני מרגישה כך, במקום להעריך ולשמוח... למה אני פשוט לא יכולה לשמוח??