תמיכה ושיתוף - הריון ולידה

שלום לכולם,

בשנים האחרונות נאלצתי להפרד בטרם עת משניים מהעוברים שלי.
הריון אחד הופסק בשבוע 7 והריון שני בשבוע 9.
בכל אחת מהפעמים נאלצתי לעבור גרידה ובכל אחת מהפעמים נאלצתי להסתובב מספר ימים, אחרי הבשורה המרה, עם עובר מת בבטן.
אין נוראה מהתחושה הזו.
זו תחושה נוראית נפשית ופיזית, שרק אישה שחוותה זאת, תוכל באמת להבין.

אחד הדברים שהיו לי קשים באמת בשתי הפעמים, הוא העדר התמיכה.
בעלי ואני נמנעים מלספר על ההריון לפני תום הטרימסטר הראשון ומכך, גם מעגל האנשים שהיו שם עבורי, כשהייתי צריכה את התמיכה, היה מאוד מצומצם.

יש איזשהו טאבו על כל נושא ההריונות שמסתיימים בטרם עת. בין אם ההריון מסתיים בגרידה, כדורים או הפלה טבעית, זה ממש לא משנה, התחושות הן אותם תחושות והאבל הוא אותו האבל. אך בכל זאת יש הבדל מאוד מהותי וחשוב - אין קבר שניתן להתאבל עליו והחברה לא מעודדת אותך לדבר על הנושא.

אני מקווה שהפורום הזה יוכל לתת מעט נחמה ותמיכה לנשים, כמוני, שחוו הריונות שלא הסתיימו במועדם. בקרוב גם תיפתח קטגוריה חדשה שתוכל לאפשר לנו לפרסם את סיפורנו האישי, בכדי שנתחיל לאט לאט להסיר את הטאבו שסביב הנושא הזה ונוכל לתת כמה שיותר תמיכה ומידע לנשים שעומדות לעבור גרידה או הפסקת הריון באמצעות כדורים.
אשתף שם את שני הסיפורים העצובים שלי.

ארצה לסיים את הפוסט הזה במעט אופטימיות.
25% מההריונות מסתיימים כך, ללא כל בעיה אמיתית אצל האישה. זהו פשוט כוחו של הטבע. אז אנא - אל תתיאשו או תכנסו למרה שחורה.
גוף האדם והנפש השוכנת בתוכו הם מכונה מדהימה, שעם כל הכאב, היגון והצער, אחרי כשבוע ממועד ההפלה, מצליחים לאסוף את עצמם ולהמשיך הלאה.
בפעם הבאה, יהיה הריון משעמם ומושלם

יעל