היי
,
אהבתי את הדו - שיח ביניכם
.
אני חושבת שברוח הדברים שכבר אמרת לו, אפשר להמשיך ע"י הצגת הדברים כבחירה שהיא בחירה שלו: "אתה יכול לבחור לכעוס נורא, להתאכזב, לצעוק וללכת, להפסיק את המשחק, ולהיות במצב רוח רע. אתה יכול גם לבחור "לנצח" בכך שאתה יודע שאני אתן לך "לנצח", ולקבל את זה שהמשחק שלנו יהיה פשוט פחות כייפי. ואתה גם יכול לשחק איתי, לבדוק האם זה כיף לשחק בלי לחשוב על התוצאה? אולי "סתם" לשבת ולשחק עם אמא זה הכיף? רוצה לבדוק את זה? אם תחליט אח"כ שמה שהכי חשוב לך זה לנצח, אז אתן לך "לנצח" תמיד כשאנחנו משחקים... אבל אולי תגלה שמה שחשוב זה המשחק ולא התוצאה שלו?"
את מעמידה בפניו 3 אפשרויות, ונותנת לו לבחור. באפשרות השלישית יש גם בחירה: לבחון את הדברים מזוית קצת אחרת, שאולי הוא לא חשב עליה (כי בגילו - טבעי לחשוב במונחים של "תוצאה סופית": "ניצחתי" או "לא ניצחתי"). בכך את מרחיבה את רפרטואר האפשרויות והתגובות שלו.
בהצלחה!