פתאום... - הריון ולידה

ופתאום זה קרה... ממש ממש עכשיו... היום, בשניה.
ומה? 18 שנה...
אני נזכרת בהריון הקשה... בתנועות, כשהלכנו, זוג צעיר וחסר ידע, לבדיקה ועוד בדיקה.
והלילה ההוא... הלידה. קשה. טראומטית. כואבת. ארוכה. כשנולדת כחולה. והרופא שאמר שאין נשימה. וניער. ובכית. וגם אני. ואבא. וסבתא. וכל העולם.
אותך בגיל שנה. קוקיות ושמלה.
שנתיים - מדברת כמו גדולה...
כתה א', ו - ב'... ולאט הצטרפו האחים. 3 במספר... כן, תמיד היית ותהיי - המלכה.
ו - יב'. מצטיינת אחת. תזה במכון וייצמן בגיל 17. מי היה מאמין.
והגאווה שלך בי! "אמא, את האשה הכי יפה!" ו"הלוואי שיכולת לטפל בי כמו במטופלים שלך..."
ואני בוכה... ילדה שלי, את מתנה.
אני מי שאני בזכותך.
זו את שמעניקה לי טיפול - בכוחך...
ועכשיו מה?... זהו? זה הלבד? ככה הוא נראה?
פשוט לעלות על אוטובוס ולנסוע לדרום?
ומה איתי??
דרך צלחה יפה שלי, מהממת. שתהיי תמיד המסמר במרכז העולם.
אחכה לך בקוצר רוח בכל סופ"ש שני, והכי קרוב שאפשר - אגיע לבקר (עם אבא ואחייך - לראות עכשיו את חייך...)

מיכל נסעה היום לקיבוץ בעוטף עזה לשנת שירות. מישהי מכירה כדור טוב נגד חרדה?... כי אני מרגישה שנקטע לי איבר...