חוסר מוטיבציה - הריון ולידה

לא מזמן הייתי בהרצאה שהתייחסה בדיוק לנושא הזה. הודגש שמחמאות מסוג זה הן לא מעודדות אלא להפך. חשוב להתייחס למעשה ולהשקעה של הילד של הילד ולא לילד עצמו. להגיד "איזה רעיון יפה להשתמש במגוון צבעים" או אני רואה שאתה השקעת מאמץ והצלחת לשמור על שיווי משקל וכו,'. להגיד איזה חכם, או אתה ילד גאון מוריד מהמוטיבציה-הילד חושב "למה שאני אתאמץ אם אני גם ככה חכם. ואם אני לא אצליח אז אני כבר לא אהיה הכי חכם, אז עדיף לוותר. מאוד התחברתי לגישה הזאת ובפועל אני רואה שהילדים יותר מעריכים מחמאות על מעשים שלהם ולא מחמאות כלליות שהם שומעים בכל הזדמנות. במקרה של בדיקת עיניים אני מניחה שאפשר היה להגיד למשל-אני רואה שיש לך ראיה חדה, מעניין אם תוכל לראות גם אותיות יותר קטנות, אולי זה היה מאתגר אותו והוא היה ממשיך בבדיקה ועוד משוויץ אחר כך שיש לו ראיה חדה:). מקווה שעזרתי

היי פלפלת,
קודם כל - חייבת לציין שתשומת הלב שלך לבנך היא מעוררת הערכה. ההצבעה המדויקת על הקשיים עמם הוא מתמודד היא נקודת זכות גדולה

אני חושבת שהוא פשוט מאבד עניין , ובזה קצת יותר קשה להלחם , אני כזו , כשיש משהו שמסבירים יותר מידי פעמים אני ממש מתעצבנת על זה , כשיש משהו שחוזר על עצמו אני ממש משתעממת וכבר לא מתעמקת במה שכתוב , אני אף פעם לא ניסיתי להלחם עם זה , כשהייתי חייבת לעשות משהו כזה פשוט הכרחתי את עצמי והצלחתי ללא בעיה . העניין הוא לעשות עניין

מסכימה עם כל מה שאמרו ובגדול הייתי עוזבת את הילד בשקט. כבר התענינת בעבר לגבי תכני הלימוד של כיתה א ואני אומרת לך שכדאי להבחין בין ההתרגשות שלך ושלו.
למה שלילד תהיה מוטיבציה להתמודד עם דברים לא מעניינים? לפעמים אנחנו עושים דברים לא מ עניינים מתוך משמעת ולא מתוך מוטיבציה וזה בסדר גמור. תני לחיים ללמד אותו. נסי להנות ממנו בחופש קצת יותר ולאבחן אותו פחות

מאיה אני מאוד מתחברת למה שכתבת, הוא באמת מאבד עניין די מהר...וזה כנראה גם עניין של אופי אני מניחה שעם הזמן והבשלות הוא ידע להגיע לאיזון כשמדובר על מסגרות ש"מחייבות" לעשות דברים גם כשאינם לרוחו (למשל מסגרת כיתתית).

אשטנגה, אני לא עסוקה בלאבחן אותו, העליתי נקודה מסוימת כדי לקבל טיפים מאלו שחווים סיטואציה דומה בחיי היומיום - "מכל מלמדיי השכלתי".
לעניין התכנים של כיתה א' - עניין אותי להבין אילו מקצועות נלמדים והתכנים באופן כללי.
אנחנו לא עוברים על תכני לימוד בחופש (אם זה הרושם שקיבלת) החופש נועד לשם התאוורות והנאה, אנחנו מאוד נהנים בחופש יחד וזה הזמן שלנו אחד על אחד.
מיהרת בהסקת מסקנות ....
הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }
"I see your ture colors shining through
I see your true colors and that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors are beautiful like a rainbow"
(מילים מתוך השיר true colors של Cyndi Lauper )

פלפלת אם נשמעתי שיפוטית- אני מתנצלת וזו ממש לא היתה הכוונה.
אני התכוונתי לומר שהוא נשמע לי מותק של ילד, ושיכול להיות שהדרך שלו להתמודד עם דברים שונה משלך,- וזה בסדר גמור, הוא לא חייב לבצע מטלות לא מעניינות מתוך מוטיבציה, החיים ילמדו אותו שיש כל מיני סיבות לבצע מטלות לא מעניינות.
יש את שיטות התגמולים למינהן,- "כשנסיים לבצע כך וכך לא נחמד.. נוכל להתפנות לכך וכך כן נחמד..", יש שיטה של רשימה של מטלות- ואז לסמן יחד כל מטלה שהתבצעה וסיימנו- וכו' וכו'..

ניסיתי להגיד שזו לא בעיה. זה מה שהתכוונתי. אני מרגישה שאת אולי מלחיצה את עצמך במקומות שהם מיותרים וזה חבל. מקווה שעכשיו זה יותר ברור וסליחה אם פגעתי

תודה אשטנגה על ההבהרה
הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }
"I see your ture colors shining through
I see your true colors and that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors are beautiful like a rainbow"
(מילים מתוך השיר true colors של Cyndi Lauper )

היי, גם אני בעקרון מסכימה עם מה שמאיה כתבה.
אני חושבת שכולנו מתמודדים לפעמים עם משימות ש"לא בא לנו עליהן". לפעמים אלו משימות מונוטוניות ומשעממות, ולפעמים הקושי הוא אחר (פיזי או רגשי). זה קורה לכולנו.
אני חושבת שמה שיכול להיות עזרה אופרטיבית לכרגע, זה לעשות איזושהי החלטה (שלך) על מה את מוותרת, ועל מה לא. למשל: בדיקת עיניים זה חשוב, ולא ניתן לוותר על זה. אז כך יהיה. עם הכרה שלך בכך שיש דברים שצריכים להיעשות, ויש דברים שניתן לוותר עליהם, או לעשות אותם קצת אחרת, יהיה לך יותר קל להעביר את המסר הזה לילד שלך, ולגרום לו ללמוד לעשות את הדברים שיותר קשים לו (משעממים/מונוטוניים/מרגיזים) בהשלמה יותר גדולה.
ולא הייתי דואגת מדי מהתכנים בביה"ס. היום יש צורות למידה יצירתיות, הרבה מהנעשה בכתות א' ו-ב' נעשה תוך חלוקה לקבוצות קטנות בתוך הכתה, עם מורה מסייעת, ולילדים שמתקשים קצת יותר - יש סיוע של הוראה מתקנת שמנסיון אישי - זה דבר נהדר ויעיל מאד.
אז דיה לצרה בשעתה לגבי שנה הבאה.