בכורים... - הריון ולידה

אוי אני כל כך מבינה אותך
בכורתי נכנסה לגיל ההתבגרות במלוא המרץ...
והתופעות זהות למה שכתבת, רק בעוצמה רבה אף יותר



אלי, תן בי את השלווה
לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
האומץ לשנות את אשר ביכולתי
והתבונה להבחין בין השניים

הזורע חיטה דואג לשנה,
הנוטע עצים דואג לשנים,
המחנך נפשות דואג לדורות (הרב קוק)

אדם הוא מעט ממה שנולד עימו, והרבה ממה שהוא עושה מעצמו. (אלכסנדר בל)
לעולם לא מאוחר מדי להיות מי שיכולת להיות. (ג'ורג' אליוט)

את מתכוונת "מכת בכורים"..

Free image hosting by
htt

ואווווו איך אני מבינה אותך ( ראי את הודעתי ״בדיקת גבולות״)
צריך לקחת הרבה אויר ונשימות עמוקות, ממה שאפשר להתעלם תתעלמי
אני לא יודעת אם זה קשור לעובדה שהוא בכור, אני מכירה ילדי סנדוויץ וגם ילדים שלישיים שהם כאלה נראה לי שזה עניין של אופי...
הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }
"I see your ture colors shining through
I see your true colors and that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors are beautiful like a rainbow"
(מילים מתוך השיר true colors של Cyndi Lauper )

תודה

הבכורה שלי דווקא לפי הספר.
יש לי את השלישי שלי שממש לא קרא את הספר.
אז התירוץ שלו שהוא בן.
לכל ילד קשה יש ״תירוץ״ משלו.
אחד בכור, אחד סנדוויץ׳, אחד בן זכר.
פשוט נראה לי בכל משפחה חייב להיות אחד שיזכיר להורים שהורות זה לא פיקניק.
עם איתן לפעמים נורא קשה לנו (בדרך כלל רק קשה). מה גם שהוא בכלל לא רואה את אבא שלו ממטר, לא שם עליו בכלל. אז כל הקושי עלי ולפעמים בא לי לדפוק את הראש בקיר (עוד לא החלטתי שלי או שלו).
אני יודעת שצרת רבים לא ממש נחמה, אבל בכל זאת

אמילי בדיוק כזו

פייס: ortal_hori

נגה ואורטל שברתן לי את התאוריה על בכורים -ממין זכר

כולנו באותה סירה

מלא לא זמן הייתי כאן.קפצתי לראות.מה שלום כולן ו כ"כ צחקתי מהתגובות....גם אצלינו הבכורה פתאום יכולה לקבל ג'ננה...אבל האמצעית תמיד קפיץ שבודק אותנו והבן בן שנתיים בשיא המרד עכשיו...רק פיצית מותק חייכנית,התחילה עכשיו לזחולבקיצור שמח ...

שכחתי כמה מעצבן לכתוב כאן מהנייד!
בכל אופן רציתי לספר לכן על שיעור שהייתי בו לא מזמן ודיברנו על מעבר מאנרגיה של הישרדות-תלונות קיטורים מחשבות של חוסר ועוד לאנרגיה של צמיחה-ראיית.הטוב,התוצאה והוקרת.תודה. זה עובד! אני כועסת פחות,מתעצבנת פחות,רואה יותר את הטוב שבהם ובעיקר משחררת.לא נאבקת איפה שלא צריך ומוצאת פתרונות יצירתיים...למשל לכתוב לבן שנתיים פתק שכתוב בו שפעם הבאה אמא לא תכבה לו את הסרט ככה,או לאבא שלא ישכח להגיד לו "תראות ביי"(בפעם החמישית כמובן) וזה עובד!

שכחתי כמה מעצבן לכתוב כאן מהנייד!
בכל אופן רציתי לספר לכן על שיעור שהייתי בו לא מזמן ודיברנו על מעבר מאנרגיה של הישרדות-תלונות קיטורים מחשבות של חוסר ועוד לאנרגיה של צמיחה-ראיית.הטוב,התוצאה והוקרת.תודה. זה עובד! אני כועסת פחות,מתעצבנת פחות,רואה יותר את הטוב שבהם ובעיקר משחררת.לא נאבקת איפה שלא צריך ומוצאת פתרונות יצירתיים...למשל לכתוב לבן שנתיים פתק שכתוב בו שפעם הבאה אמא לא תכבה לו את הסרט ככה,או לאבא שלא ישכח להגיד לו "תראות ביי"(בפעם החמישית כמובן) וזה עובד!