אני משתגעת. חשבתי שיש קשיי קליטה רק אצל הגדול. עכשיו גם לקטן שלי יש קשיים בגן.
הגננת שלו מקסימה ויש לנו דיאלוג מאד טוב. היא אומרת לי שהוא ילד מקסים ואין לו בעייה חברתית אבל יש קושי של חוסר התאמה לקבוצת הבנים. הוא לא שובב. ילד עדין ולכן תמיד מוצא את עצמו עם הבנות כי שם אין תחרותיות והתמודדויות פיזיות. היא אומרת שבחיים של הגדולים הוא יצליח.
בנתיים יש לנו בכי בכל בוקר כבר שלושה שבועות ובבית בורח לו במכנסיים מה שלא היה אף פעם. בגן לא בורח לו.
עם הגדול היו לי בדיוק אותם עניינים! היתה לו חברה צמודה בגן והוא מצא לעצמו כמה בנים חברים רק כשהיא פרשה לקבוצת הבנות.
מה אני עושה לא בסדר?
למה הילדים שלי הפוכים משל כולם?
הם לא דחויים ולא ילדי כאפות. הם פעם לא נשכו אבל גם מעולם לא ננשכו לדוגמא.
אין קשיי ריכוז בכלל. ההפך. משתתפים ומשמיעים את דעתם בכל מפגש ובכל פורום. משחקים עם מספר מצומצם של ילדים בגינה אחרצ בקלות. אבל בגן ובבית ספר יש קושי בחצר ובהפסקה.
הגדול לשמחתי כבר יותר טוב בבית ספר. עכשיו אני צריכה להזמין ילדים בנים הביתה לצעיר וגם לבכור. זה לא פשוט בכלל כשיש לי תינוק בבית בן 4.5 חודשים ובעלי בא הביתה בין שבע לשמונה. מספיק שהזמנתי ילד אחד להכין ארוחת ערב נהיה פרויקט!
זה פשוט הרבה מאמץ. כל הזמן להזמין ולארח. ויש לי תחושה שלא אצל כולן זה ככה.
אני צודקת?
אני עייפה ומתוסכלת. מרגישה שהפוקוס בחיים שלי זה הילדים ועדיין מה שאני עושה כנראה לא נכון כי הם יוצאים החוצה בלי כלים. אם הייתי מגדלת אותם בלונדון כנראה היה קל יותר. מה לעשות? הם לא שובבים