הפלה נידחת שבוע 12 - הריון ולידה

הנני רושמת בפורום הזה בפעם הראשונה (בפורום שבסיוטים הכי רעים שלי לא האמנתי שאני ארשום בו).
אני ובעלי התחתנו לפני חודשים ספורים וישר התחלנו לנסות. שלושה חודשים קצרים לאחר מכן החזקתי את המקל הקדוש עם שני הפסים עליו, ואין צורך להסביר את התחושה שחשתי. אני ובעלי כבר חשבנו על שמות, על השינוים שנעשה בדירה ועוד דברים מרגשים שכל זוג שמצפה לילד עושה.
במדינה בה אני מתגוררת לא רואים את הרופא נשים עד סוף הטרימיסטר הראשון כך שחוץ מבדיקת דם בשבוע 5 (בטא 4000) ואולטרסאונד באותו השבוע שהראה שק הריון תקין לא עשיתי שום בדיקות. בשבוע 12 הלכתי פעם ראשונה לרופאת הנשים שבדקה דופק עם דופלר ולא שמעו כלום. ירדתי קומה למטה לעשות אולטראסאונד ואת מה שראיתי על הצג ירדוף אותי עוד הרבה זמן. למרות שזה היה הריון ראשון ידעתי שאמורים לראות כבר את העובר, אך עובר לא היה...
היתה לי הפלה נידחית עם עובר שהפסיק להתפתח או שלא התפתח בכלל. שק הריון שתאם שבוע 11.
יומיים לאחר מכן כבר עברתי גרידה ואני אוסיף קצת פרטים טכניים בשביל בנות שעומדות לעבור גרידה או רק עברו ולא יודעות למה לצפות (לי זה עזר לקרוא בזמנו חוויות של אחרות). הגרידה עברה מאוד מהר, הרגשתי שישנתי שניה. יש קצת סחרחורת מההרדמה המלאה. מבחינת כאבים היה לי רק 4 פעמים שהתעוררתי בלילה מכאבים (לא חזקים) וכל פעם כזאת היה יוצא לי דימום כבד יותר (קצת גושי). אחרי 10-11 יום הדימום נהפך ל חום ומאוד חלש. עכשיו (כמעט שלושה שבועות אחרי) הוא עומד להיגמר. שבועיים אחרי הבטא שלי עומדת על 4000 שזה הרבה אבל ביום הניתוח זה היה 79,000 כך שנראה לי שהירידה תקינה. ביום שישי אני אעשה עוד בדיקת דם וקניתי מלא בדיקות הריון בחנות הכל בדולר כדי לעקוב גם בבית.

אבל הכאב הפיזי והדימום זה ניחא, הנפשי זה מה שהורג. הנני חושבת על הילדה שהייתי לפני רק מספר שבועות, שהתלכה לה עם סוד בבטן וחיוך על הפנים ובא לי לחבק אותה ולהגן עליה מפני מה שהולך לקרות. אינני מחפשת סיבות, יודעת שזה קורה הרבה. סיפורי ההצלחה של האחרות והססטיסטיקה עוזרים לשמור על התקווה.
כל הפלה (טבעית, נידחית וכ"ו) יש בה את הקשיים שלה. ההפלה הנידחת שלי שנמשכה בערך משבוע 7 עד 12 גרמה לי להרגיש טיפשה ומטומטמת שלא ידעתי שזה לא מתפתח. איך יכלתי לפספס?? הגוף שלי עצמו הצליח לעבוד עלי.
יש לי כעס על ההורים של בעלי שסיפרו על ההריון שלנו לעוד קרובי משפחה למרות שביקשנו שלא ועכשיו יש יותר אנשים משרציתי יודעים על ההפלה. אני יודעים שהם עשו זאת מהתרגשות ואופטימיות אבל עדיין אני כועסת. אולי אני מנווטת כעסים דרכם, מי יודע.
בקיצור יקירות שלי. אני יכולה עוד לרשום ולרשום אבל אין בכך צורך. כולכן כאן חברות במועדון הנוראי הזה: "קורבנות ההפלה" ומבינות טוב מאוד. ואולי אנחנו לא קורבנות אלא "גיבורות". עד כמה שזה קשה ממשיכים. עד כמה שהפחד מהריון השני גדול לאחר שגיליתי את צידו האפל של הריון, אני לא יכולה לחכות לראות את שניי הפסים (שהם לא שאריות מההריון הזה, כי כאלה אני רואה עכשיו הרבה).
תודה לכל מי שקראה עד הסוף. מחבקת חזק את כולכן (לחזק אותכן אך גם כי אני צריכה את החיבוק הזה).