סוף סוף אפשר לומר - הריון ולידה

אפשר להרים ראשים, לנשום לרווחה, לצאת מהמחבוא...
גיל מרד השנתיים שלנו עבר.
הוא התחיל מוקדם מהרגיל עם לידתה של תהל ואני מרגישה שהסתיים ממש השבוע.
נהוראי כבר יודע היטב את החוקים של הבית, יודע שלא זה לא, שלחבק זה עדיף מלהרים יד,
יודע שמבטיחים מקיימים ויודע שאמא נורא רצינית שהיא מדברת.

וואו... אני מתרגשת.
זו קפיצת מדרגה מטורפת, הדיבור עוזר לנו המון, שהוא יודע להתבטא ולנהל משא ומתן
להעביר רגשות ולומר מה מפריע ולמה הוא כועס/בוכה.
אנחנו נותנים לו המון במה ובחירה, זורמים ובאים לקראת... עד עקרונות מסויימים.
ממש רגוע בבית בשבוע האחרון ברוך ה'.
נכון שמדי פעם הוא עצבני או משתטח בקניון, מרים יד או אפילו יורק,
נכון שכמו כל ילד הוא עושה באלגן לעלות למיטה ולפעמים גם בוכה ובוכה ובוכה...
אבל האישיו הוא - שהוא יודע שזה אסור ומתחרט מיד. ומבקש סליחה ומפנים.

היום לדוג' ניגש לארון והוציא עוגה, אמרתי שנהוראי הולך לנוח צהריים ושיקום נאכל יחד
עשה קצת קונצים אז הבטחתי שיחזיר לארון ותחכה לו שם עד שיקום, והחזיר.

אני מלאה בגאווה עצומה לילדון הזה שעד לפני שניה היה הבייבי שלי