אמהות לבנים - הריון ולידה

אין ככ מה לייעץ נראה לי זה גם קשור לאופי של הילד
הגדול שלי התחיל את מרד השנתיים לפני שנים ועדין לא סיים אותו

במשפטים האחרונים שלך- פה בדיוק הטעות שלך!!
זה גיל שמצריך המון המון המון ועוד המון סבלנות..
נכון, המון הסברים, המון רוגע
וה- מילה שנאמרת הכי הרבה היום- גבולות!!
המון דיבורים על רגשות כמו "אני רואה שאתה כועס", להמליל אותו כדי שהוא ילמד לתת מילים לעצמו.
ואני בטוחה וסומכת עלייך שאת עושה את זה הכי טוב בעולם בשבילו.
תסמכי גם את על עצמך וכל הקשר שלך עם נהוראי, שאת עושה את הדבר הנכון!!

את צריכה לכתוב לך שלט ענק ולתלות אותו ליד המיטה, בו יהיה כתוב-
"אני האמא הכי טובה לנהוראי ואני עושה את המיטב עבורו!!"

זו תקופה, שתעבור..
ואת לא טועה, בנים עוברים את זה קשה יותר.. לפי מה שאני מכירה עד כה. (לא רק מעצמי, אני לא דוגמא..)
עם תהל יהיה קל יותר, כי את תיהי במקום אחר, וכי היא במקום אחר.
ואחרי הכל- שולחת לך

אנחנו גם שם

גם אני באותה הסירה כמוך עם הקטן שלי.
הוא לא מכה אבל הוא מרבה לבכות ואומר על הכול ״לא״ .
הגישה שלי היא כזו :

אני לא מרבה ב״שכנועים״. כלומר אם יש משהוא שצריך לעשות אז אני לא משכנעת. למשל: אם צריך ללכת להתקלח, צריך ללכת לקחת את אחיו הגדול מהגן, צריך לשבת לאכול וכו׳ אני אומרת עכשיו אנחנו צריכים להתקלח/ לצאת מהבית וכו׳ אם הוא לא - אז אני אומרת את המשפט הבא: אתה רוצה שאני אקח אותך או שאתה בא לבד ( זה משהוא שלמדתי בפורום וזה עובד כמו קסם ב99 אחוז מהמקרים ) אם הוא לא בא אז לקחת אותו בידיים אחרי כמה פעמים הוא יבין שאת רצינית ולא סתם אומרת... )

בשום פנים ואופן אני לא מאפשרת אלימות. אם הוא מכה אני אוחזת לו בידיים ( חלש כמובן המטרה היא שהוא לא יוכל להכות) ומסתכלת לו בעיניים ואומרת ״ אסור להכות אם תמשיך תשב בפסק זמן ״ אם הוא ממשיך הוא יושב בפסק זמן 3 דקות אחר כך אני באה אליו ומסבירה לו שאסור להכות. ( אם הוא קם לך מהפסק זמן פשוט להמשיך ולהושיב אותו גם אם זה 20 פעם בסוף הוא ישב)

נושמת עמוק, ומתעלמת מבכי בלי סיבה אם הוא נכנס להתקף זעם אני נותנת מוצץ ועוזרת לו להרגע ( כי הוא מגיע לנקודה שהוא לא יכול להרגע בעצמו)

שיטה נוספת היא הסחת הדעתלמשל: בוא תבחר סיפור, בוא נצייר וכו׳

זו תקופה מתישה אבל היא עוברת
הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }
"I see your ture colors shining through
I see your true colors and that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors are beautiful like a rainbow"
(מילים מתוך השיר true colors של Cyndi Lauper )

תודה בנות!

היום לראשונה הוא אפילו בעט בי.
אני לתומי מדברת בטלפון והוא ניגש אליי ובועט, בראשונה התעלמתי
אבל בפעם השנייה כבר התכופפתי לגובה העיניים ואמרתי: סליחה?! באמא לא בועטים.
פשוט אמרתי לאמא שלי שתמתין שנייה על הקו
ופתחתי בהסבר שברגליים הולכים, ברגליים קופצים, ברגליים בועטים בכדור
ברגליים לא מרביצים!
אתה רוצה לבעוט בכדור של אבא?
ונתתי לו לבעוט.

זו הכוונה שלי, הסברים, לשון בחוץ, מתיש

נראה לי שאת מסבירה יותר מידי

לינבר את צודקת, ואני אגיד לך למה בחרתי הפעם להסביר
(מה שבד"כ לא קורה, אם הוא מרביץ לתהל או לנו, אנחנו מזהירים ובשנייה כבר יושב להירגע)
מכות זה דבר שאני לא מגלה אליו סבלנות או סובלנות בשום אופן.

נהוראי כרגע מתנסה, לטוב או לרע
ומצפה לראות את התגובות והאישור שלנו.
בעיטה זה משהו שאף פעם לא היה בעבר...
לדעתי הוא אפילו לא ידע שברגל ניתן להכאיב למישהו אחר
היום במודע, הוא כאילו ניסה עליי.
לדעתי הוא ראה את זה מאחד הילדים בגן.

כך שלא ידעתי איך להגיב ואם להגיב מיידית.
אז בחרתי קודם כל לומר את הלא!
וגם להסביר, כמו שאומרים לא להעניש קודם האזהרה...
האמת שאין לי מושג אם זה יעזור, הוא הקשיב וניכר עליו שהבין והפנים
בכל אופן אחרי שהבנו, בפעם הבאה בטוח אגיב אחרת.

כמו שכתבתי לך, במצב של אלימות ומכות אין אצלי הסברים - ישר יושבים בפסק זמן אחרי שהפסק זמן נגמר אז אני נותנת את ההסבר. אם זה קורה באמצע שיחת טלפון אני אישית לא מפסיקה את השיחה, פשוט מושיבה בפסק זמן.
תגובה של הסברים והפסקת השיחה היא תשומת לב ( גם אם היא שלילית...)
הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }
"I see your ture colors shining through
I see your true colors and that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors are beautiful like a rainbow"
(מילים מתוך השיר true colors של Cyndi Lauper )

לדעתי תנסי להתעסק בדבר אחד כל פעם, תוותרי לו על דברים באמת פעוטים שלא באמת פוגעים בו או בכם. אל תוותרי בכלל על דברים שהם עקרוניים לך- כמו אלימות לדוגמא.
בסופו של דבר זה ענין של שליטה, הוא מתבגר ורוצה לקחת שליטה יותר אז תנסי לתת לו את התחושה שהוא כן יכול להחליט על חלק מהדברים.

טוב לא קראתי הכל... אבל אני מסכימה עם ענבר. נכון שלמכות אין סובלנות. אבל הוא לא גולם. הוא יודע שאין סובלנות למכות ודוקא כי הוא יודע שזה יגרור הרצאה מלאת יחס מאמא לכן הוא בוחר בשביל הזה.
בגדול מילות המפתח הן גבולות והתמדה. בכל גיל. זה רק מתחיל בגיל שנתיים אבל זה פיקים כל תקופה. תסתכלי מהפן הטוב שהוא מגלה את עצמאותו וזה דבר נפלא כשלעצמו. קשה לנו אבל מדהים לו.
מקרה כזה כמוש קרה בטלפון - מפסיקים רגע לדבר נועצים מבט רציני מאוד עם משפט בסגנון של בבית הזה לא מרביצים וממשיכים לדבר בטלפון. מנגד - מעצימים אותו בכל מצב שהוא! ממש מתחת לשטיח מחפשים איפה. נגיד אתם עכשיו בדיוק נכנסתם הביתה מהגן - "וואו איזה יופי אתה נכנס יפה הביתה מקסים שלי". אוכל ארוחת ערב? "מתוק שלי איך אתה אוכל יפה" התקלח? "איזה ריח טוב יש לך בוגר של אמא" באת לקחת אותו מהגן? "איזה יפה אתה נראה מתוקי"

פשוט מתחת לרצפה לחפש על שטויות איפה להחמיא!!! לא תאמיני זה עושה פלאים. זה פשוט גורר יחס מהנתיב הנכון.

לסיכום: חיזוקים חיוביים, להמנע מתגובה לשלילי כמה שאפשר, גבולות, והתמדה.

תודה בנות

ב"ה

קשה קשה קשה!!!!!

חגי כבר שם מה שהוא לא מקבל הוא נשכב על הגב על הריצפה בוכה!
איתמר עדיין שם גם הוא כל הזמן לא רוצה לא רוצה, הכל חיביים לו.............

לי ממש קשה לא להגיב,
לדוגמא היו תקופות שהייתי פשוט מתעלמת והכל היה נגמר יותר מהר.
היום זה כבר לא נגמר כ"כ מהר וזה מעצבן!!
אבל, תדעי שברגע שבוחרים להתעלם זה אמור לעבור יותר בקלות חוץ מאלימות כמובן!! אצלי ב"ה לא מגיע למצב כזה, עד ממש לאחרונה כשאיתמר כועס אז הוא יושב על הריצפה ומרים רגליים למעלה ואם יהיה מישהו על ידו אז ברור שיבעט בו ואני לא מסבירה כלום פשוט לוקחת אותו לצד לפסק זמן ואח"כ אומרת אתה לא מרביץ!! או יש לו קטע לצעוק על אנשים ( דודים,סבתא וסבא וכו'.. ) גם כאן אני עושה אותו הדבר!
לא פשוט בכלל!!!
גיל שעוברים אותו אבל השאלה מתי?! אחד גומר השני מתחיל
הרבה כוחות......
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]

את האמת לדעתי זה די תלוי באופי . לגבי אלימות ועצבים בני אף פעם לא היה בכוון , יצא בדיוק כמו אבא שלו ,.היום הוא עוד יכול לזרוק משפט שאיזה עצבני אני אבל זה קורה לדברים שמעצבנים גם אותי כמו שקר . בגיל שנתיים פעממים למיטב זיכרוני ניסה לזרוק עד עצמו על הריצפה ולבכות - לא קיבל שום תשומת לב ובזה זה נגמר .
http://www.holdthatpic.com/

מסכימה עם ענבר ופלפלת. כשהוא עושה משהו כל כך ברור כמו לבעוט באמא - אין שום צורך להסביר, הוא יודע מצויין שזה לא בסדר והייתי מסתפקת ב" אוי ואבוי לך, לך לחדר שלך".
מה שכן- אני מאמינה גדולה בהומור ובטריקים לשבירת התנגדויות. לא כל דבר צריך הסבר, שכנוע או חפירה. הוא בן שנתיים לא בן 30, יש דרכים אפקטיביות יותר עם ילדים.
לדוגמא- כשהוא לא רוצה ללכת למקלחת, אם אני אומרת "אני סופרת עד 10 ורוצה לראות אם לא תספיק להגיע לשם" 99% הוא עסוק בלהגיע בזמן ושכח שלפני שנייה לא רצה ללכת.
או כשהוא עסוק בלהגיד "לא רוצה להתפשט" אני מצחיקה אותו מרימה לו את הסווטשרט מעל הראש ואומרת לו "מה? המדוזה לא רוצה להתפשט? איזו מן מדוזה בכלל מתלבשת!" בקיצור- מראה לו שאני לא לוקחת אותו כל כך ברצינות וזה עוזר לו לרדת מהעץ ולא לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות..
תראי מה עובד בשבילך, אצלנו הומור זה כלי רציני לשבירת התנגדויות, ואנחנו עברנו גיל שנתיים איום ונורא עם הבכור, הוא זרק עלינו צעצועים והיה בקריזות נוראיות... עבר, ככה זה. בהצלחה וקחי אויר

אשטנגה, האמת שגם אצלנו עובד עם הומור,
לנהוראי יש חוש הומור מטורף, ממש כמו לאבא שלו.
אנסה את העצות וננסה לסלול דרך בטוחה...