היו לי כנפיים
קיוויתי שיהיו
חיכיתי כל כך הרבה זמן
כבר איבדתי תקווה
אבל -תחנוני נשמעו
ועפתי
וריחפתי
בי העננים
בין המחשבות
לציפיות
לפנטזיות
ידעתי- שכשיש כנפיים
אפשר לעוף בלי ליפול
אפשר לעוף על ציר זמן כל כך ארוך
ואז-
בא רשע גדול
וגזר לי אותם
נפלתי!
נפילה כל כך ארוכה וחשוכה
לא רק שלא הצלחתי לעוף שוב
שכחתי איך ללכת
שכחתי איך לדבר
שכחתי איך הלב פועם
הדמעות משיטות אותי אל המציאות
ואני שטה בעיניים עצומות בזרם ישן
הזרם המוכר
ללא תקוה
אל החושך
אך מלאך קטן
לבוש בנקודה זעירה של אור
שותה את דימעותיי
מרים אותי על רגליי
ומכוון אותי אל מעבר לעתיד
אומנם לא ידוע
אך אל עתיד עם ציפיות חדשות
עם תקוות גדולות
לאהבה חדשה
הכתיבה עוזרת לי להתרפא...
מוקדש לכולכן בנות מקסימות