סקר. - הריון ולידה

אני חושבת שאני הייתי/ יעשה את זה.
יש הרבה ילדים שאין להם איפה להיות ואם אפשר לעזור/ לגדל אני הייתי עושה את זה בשמחה.
אני ובעלי חשבנו על זה אבל אמרנו שב"ה שנסיים להביא ילדים (בגלל כל נושא הטיפולי פוריות) אז נחשוב על זה יותץר לעומק.

מאחר ואני מכירה מקרוב משפחה שקבלה לאומנה את האח הקטן של בעלי וחוללה בו פלאים עד כדי כך שהוא הפך לפרח והשתדך עם אחיינית שלהם והיום הוא נשוי באושר אז אני עוד יותר מתקרבת לנושא.
אני חושבת שהייתי מאוד רוצה אבל כרגע עם העבודה והילדים והכל אני לא יודעת אם מותר לי לעשות את זה למשפחה שלי ולהכניס עוד פרוייקט נוסף שידרוש הרבה מאוד כוחות וסבלנות ומאמצים.
אבל החלום ישנו והלוואי שיום אחד אני ארגיש שאני יכולה לממש אותו.

מירי, אמא לארבעה מדהימים!!!

זו מחשבה שעולה לי מדי פעם.
אבל כרגע אני לא רואה אותנו מכניסים עוד ילד הבייתה.....אולי כשהילדים שלנו יגדלו יהיה לזה מקום.

אחותי היא אומנה ל 3 (!!!!) ילדים כשלה יש 2 ביולוגים...

אני אישית לא הייתי עושה את זה.

זה נושא שאני חושבת עליו לאורך השנים.
אני חושבת שבאופן כללי אני באופי שלי ובאנרגיות שלי ״ בנויה״ לאימוץ או לאומנה.
אולם, בשלב זה בחיי מהפן האישי אני לא חושבת שזה הזמן, הילדים שלי עוד קטנים אני במרוץ בעבודה ובונה בעצם גם את התא המשפחתי וגם את הקריירה.
אישית אני חושבת שאימוץ או אומנה יתאימו לי יותר כאשר הילדים שלי יהיו גדולים יותר.
הייתי מעדיפה לאמץ מאשר לשמש אומנה, לדעת שאי אפשר לקחת את הילד ממני שאין לי ספק שארגיש כלפיו כאחד משלי, אני לא בנויה לקרע כזה בלב.
אני נוטה יותר לכיוון אימוץ ילד ״גדול״ כלומר גילאי גן או כיתה א׳-ב׳.
הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }
"I see your ture colors shining through
I see your true colors and that's why I love you
So don't be afraid to let them show
Your true colors are beautiful like a rainbow"
(מילים מתוך השיר true colors של Cyndi Lauper )

זה סוג של חלום..

לא.
למה? כי זה גוזל זמן וכוח מהילדים שלי, וכוח אין לי הרבה,
וכשאני כותבת שאין לי הרבה כוח, אני לא סתם כותבת את זה,
זה לא סתם "אוף, אין לי כוח". אני כבר בשעה תשע בערב במיטה

כשאני מסתכלת על האנשים המדהימים האלה שמאמצים אני מתפעלת

לא. כי אני לא בנויה לזה, אבל מעריצה אנשים שכן

בנות, תודה על התשובות הכנות (ענת ונטלי -

כן, כן, כן

היינו אמורים בתחילת השנה הזו להתחיל לעבוד כהורי בית במשפחתון (אומנה לקבוצה של יותר מ10 ילדים) אבל קרה משהו במשפחה שלנו שגרם לנו לדחות את זה.
כרגע אנחנו מתלבטים אם להיות "רק" משפחה אומנת או להמשיך עם החלום של הורי משפחתון.

למה?
כי אני הייתי במשפחה אומנת שהצילו אותי, ואני חייבת להעביר את זה הלאה, זה בוער בנשמתי, ובעלי עובד בחינוך מיוחד אז הוא מבין אותי.

את האמת אף פעם לא חשבתי על זה, אבל לאחרונה הכרתי מישהי שאימצה ילד ומאז אני חושבת על זה
אני חושבת שכן היתי מוכנה לאמץ ילד, אבל קטן בסביבות גיל שנה - שנה וחצי
כי ככה יהיה יותר קל גם לי וגם לו
אם אי פעם אאמץ, רק שהילדים הביולגיים שלי יהיו כבר גדולים
זאת בהחלט אופציה

בעבר התנדבתי בבית ילד, והיו שם אנשים מדהימים שהקריבו, טיפלו ודאגו יומם ולילה, אלה אנשים מיוחדים שיש להם גישה נכונה, סבלנות אין קץ ותבונה להתמודד עם מצבים לא פשוטים.... אני חושבת שזה זן מיוחד של אנשים, ולא כל אחד מסוגל לכך.
אני לא חושבת שזה מתאים לי, אני לוקחת כל דבר מאוד קשה, ולכן אני לא חושבת שהייתי עושה את זה.

לצערי ממש לא....
פייס: ortal_hori

וואו אם אני מסתכלת על היום יום שלי אין מצב שיהיה
לי כוחות לתת המון לעוד ילד ...
זה משהו שפעם חשבנו על לאמץ אולי בשנים שהילדים
יהיו גדולים ונרגיש שהאתגר הזה הוא בשבלינו
אגב אם היו לי כוחות נפשיים ופיזים בטוח היו לי עוד ילדים

]

מאוד מעריכה ובהחלט מעריצה מי שמסוגל לקחת וללוות חיים של ילדים ומשפחות נוספות מעבר למשפחה הביולוגית שלו.
מבינה את הצורך של אימוץ תינוקות למי שלא יכולים להביא ילדים לעולם.

לצערי אין בי את היכולת הזו...

אני זאת שומעת סיפורי הצלחה מקסימים של ילדים ממשפחות לא מתפקדות שמקבלים הזדמנות נוספת במשפחות אומנה או משפחות מארחות (כאלה שמגיעים אליהם מהפנימיות פעם בשבועיים לסופ"ש) ומשתמשים בה בכל כוחם ע"מ לשנות מצבם הבסיסי וזה מדהים בעיני ואין לי ספק שזה תורם מאוד לילדים, לילדי המשפחה להורים ובכלל לכל הסביבה שפוגשת ולומדת לקבל גם את השונה מהם.

מצטרפת למי שכתבה- גם אני רואה זו כשליחות,
אך לא הייתי רואה את עצמי עושה זאת ללא פגיעה בילדי הביולוגים.
אם לא הייתי יכולה להביא ילדים לעולם והייתי בוחרת לאמץ- זה משהו שונה, זה כמו ילדים ביולוגים במובן שזה התא המשפחתי שבניתי לעצמי ויש לי אחריות זהה כלפיהם.
אם לאמץ/אומנה לשם תמיכה בילדים אחרים- אז אני מניחה שרק כשילדי הביולוגים יגדלו ואז רק אומנה.
אני חושבת שיש לי הרבה מה לתת, אך כלכלית לא אוכל לתמוך בילדי הביולוגים ובילד מאומץ מבלי שהדבר לא יהיה על חשבון ילדיי. אני לא רואה את זה כאגואיזם אלא כאחריות שלי כהורה כלפי הילדים שבחרתי להביא לעולם. הייתי שמחה לעזור לכל אחד מהם ולתמוך בהם בלימודים גבוהים, בשכר דירה בזמן שהם סטודנטים ובקניית דירה עד שיעמדו על הרגליים, ועם 3 ילדים זה נראה לי לא פשוט... מדובר כמובן בעוד הרבה שנים, אבל אלו השנים שאנחנו מדברות עליהם להכניס ילדים מאומצים למשוואה לא? אולי אם היום הייתי במצב שאני גרה בבית משלי בלי משכנתה הייתי מדברת אחרת. כאמור, זה לא המצב

אומנה זה חלום שלי.
היו לי שניים - פונדקאות ואומנה.
פונדקאות נגנז לי
אז נשאר לי רק האומנה.
לאמץ ילד אני לא יכולה ולא רוצה. יש לי מספיק משלי.
אבל אני כן מאוד רוצה לקחת ילד לאומנה.
אם הייתי בוחרת גילאים אז גילאי 2-10 זה אופטימלי לדעתי.
מתישהו, כשיהיה לי יותר מקום פיזי בבית (וזה יהיה) והילדים שלי יהיו קצת יותר עצמאים בשטח, אני בטוח אגשים את החלום.
בעלי פחות נלהב ממני מהרעיון, אבל בבוא העת אני אעבוד על זה.

__________________________________________________________________

שולי למה פונדקאות נגנז לך?


לנו י' אותך נתן
"רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה"

מאז שהייתי ילדה רציתי לאמץ, אין לי מושג למה..
הבעיה העיקרית היא שבעלי לא בענין בכלל. פעם הוא היה ממש נגד וכיום הוא מבין אותי אבל קשה לו עם המחשבה..ואני לא מרגישה שזה משהו שאוכל לעשות בניגוד לרצונו..
פונדקאות אני לא יכולה לעשות כי הגוף שלי בקושי מחזיק את ההריון

תודה רבה על כל התשובות. איכשהו, היה לי חשוב לקרוא (ועזר לי להבין).
נוגוש -

נגנז לי כי אני אחרי שלושה קיסריים. זה לא עומד בקרטריונים