תודה לכולכן
הפורום הזה הוא כבר מזמן אנשים בשבילי ולא רק מילים
היום קראתי בצהריים את הפרק הראשון של הלוחשת לתינוקות על התינוק שכל אחד מקבל וזה באמת עשה לי קצת סדר, ואיפשר לי לנסות באמת להסתכל על התינוק החדש שקיבלתי כדף חלק, ולא דרך הילדים האחרים שלי- ואני חושבת שמה שעדי כתבה מאד נכון בהקשר הזה.
אני ממש שמחה שהוצאתי את הדברים, ושהצלחתן (לפחות מי שהגיבה) לא לשפוט אותי על התחושות שלי (VIL, גלי, ענבר
איכשהו כשהתגברתי על הפחד מלהגיד את הדברים הוקל לי קצת מהאשמה שבלחשוב אותם.
נטלי מחר אמא של בעלי תבוא לראשונה מאז שבוע הלידה, היא התגברה על דלקת ריאות עד עכשיו (ובגלל זה חשבו שהדביקה אותי). אני מאד מקווה שהעזרה שאתחיל לקבל ממנה פעם בשבוע תקל עלי. לא כל כך לאיוורור שלי כמו פשוט מישהו שיקח על עצמו להיות עם הגדולים כרגע במקומי. אני מרגישה חוסר ביטחון להשאיר את גלעד כרגע עם כל אחד חוץ מבעלי ואמא שלי כשאני לא נמצאת כי הוא פשוט צורח על כולם, ורק עליהם אני יכולה לסמוך שלא ינסו "להתגבר" עליו לבד, אלא ישר יגידו לי, וזה מה שאני צריכה כרגע.
ומשהו משמח לסיום- היום לאחר שהצליח לישון שעתיים (כשכתבתי את ההודעה) הוא קם וחייך אלי לראשונה!! איזה מותק! וגם- לאחר 4 הקאות סימילאק הוא הצליח היום לראשונה לאכול מטרנה צמחית בלי להקיא. אז יש לי כמה חיוכים לקחת איתי למיטה לסיום היום הזה..
תודה לכל מי שהגיבה, הייתי זקוקה לתמיכה הזו