בעקבות השאלה של vil - הריון ולידה

דעתי שכל משפחה צריכה לעשות מה שנכון לה.
כל אדם הוא שונה מה שהיה נכון לך לא יהיה נכון לי ומה שנכון לאיש שלי לא בהכרח נכון לשלך ומה שטוב לילד שלך לא צריך להיות נכון גם לשלי.
אין כאן טוב ורע יש כאן בחירה של כל אחת.
אם מישהי צריכה לעבור טיפולים בשביל להיכנס להריון (ולצערנו הרב לא חסרות כאלה) אז יש מצב שהיא תלד בגיל מבוגר יחסית למה שניראה לך נכון, אם זוג התחתן בשלב מאוחר בחייו או שבחר לעשות ילדים בשלב X או בגיל בוגר יחסית בשלב ב' בחייהם זו בחירה שלהם, אם מישהי לא מצאה את האחד שלה ומחליטה להיות אם חד הורית זה גם קורה בד"כ סביב הארבעים +
אני חושבת שלא נכון לעשות הכללות,
נכון לכל אחד לעשות את השיקולים שלו לכאן ולכאן.
נכון שבגיל צעיר יש יותר אנרגיות אבל גם לגיל מבוגר יש את הפלוסים שלו.

ב"ה

אני לדעתי חושבת שעד גיל 37 -38 זה סביר,
אני אישית פוחדת מהריון בסיכון גבוה.....
יש לי עוד 10 שנים וזהו

[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]
[URL=http://www.lovetextlive.com]

כמו שלינברי אמרה, כל מקרה לגופו.
לעצמי אני נותנת עד גיל 35 להשאיר את האופציה פתוחה.
בגיל 35 אני אבחן את הנושא מחדש ואם אחליט שכרגע (בגיל 35) לא מתאים לי ילד נוסף, אז זהו, אני סוגרת את הנושא לתמיד.
(never say never...)

__________________________________________________________________

עד גיל 40 זה עוד אפשרי לדעתי
פייס: ortal_hori

אני חשבתי שעד 30 (כלומר יומולדת 31) אני סוגרת את הבאסטה.
מבחינתי שלושים היה הכי מאוחר....
אבל הנה, לפעמים זה לא בדיוק לפי מה שמתכננים, יש לי עוד כמה וכמה חודשים, ובכל זאת אני מרגישה שזה עדיין לא הזמן להביא שלישי ולסיים את הסידרה....

האמת הכול תלוי מתי מתחילים....וכמו שהרבה אמרו לפניי...זה אינדוידואלי לכול משפחה בפני עצמה...........
אהמממ 30 נראה לי מוקדם מידי.תחשבי שבגיל מאוד מאוד צעיר תמצאי את עצמך לבד לבד כי הם יעזבו את הבית........
מה עוד שאני מסתכלת על עצמי.אוטוטו בת 28 עם 3 ילדים.ולמדתי כבר גמרתי את התארים ועובדת.ורק עכשיו התחילו החיים בעצם.אז רק 30?

אבל שוב לכול משפחה זו החלטה בפני עצמה...........

אה והכי חשוב כמו שמתוקנות אמרה.....לפעמים אנחנו מתכננים ומתכנננים ומתכננים ומלמעלה חושבים אחרת......

היי אני חייבת לציין שיש רופאים שממליצים לסיים את הילודה עד גיל 30
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

אני חושבת כמוך...
36-37 לסיים

תנו חיוך, הכל לטובה!!!!

אני חושבת שלכל אחת זה מאוד אינדיווידואלי.
אני בת 35 וסגרתי את הבאסטה
נטלי

מסכימה עם ענבר.
הבאתי לעולם ילד רביעי, חודשיים לפני שמלאו לי 42.
השיקולים שלי לא כללו, בשום שלב ובשום פנים ואופן את המלים: "כדאי", "רצוי", "גיל סביר" או "גיל מאוחר".
השיקולים שלי כן כללו את הרצונות שלי ושל בן זוגי, ואת ראיית משפחתנו מתוך חויות העבר שעברנו, ראיית ההווה ובניית העתיד.
נתקלתי ואני עדיין נתקלת בתגובות של אנשים (בלתי חשובים ובלתי משמעותיים בעליל) שנעות בין תהייה לגבי רמת בריאותי הנפשית, דרך אמפתיה בלתי מבוססת ועד רחמים.
ולא, אני לא: דתיה (אני חילונית למהדרין)
סובלת מקשיי פוריות (מעולם לא סבלתי)
ומחזיקה בדעות קיצוניות לגבי ילודה (הדעות שלי ממוצעות ברובן...)
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

ETD שוב את מתווכחת איתי?? מה יהיה??

אני ממש לא חושבת ש-30 זה צעיר, כמובן מנקודתי האינדיוידואלית.
נכון, גם אני סיימתי תואר, עובדת וכו', אבל זה לא קשור בעיני. את התואר סיימתי בגיל 21, אז מה? התחתנתי בגיל 19, אז מה? אלה הם דברים שהיו בעבר, החיים לא מתחילים כשסיימנו את ה"מטלות" האלה, החיים הם כל התהליך והדרך, מתחילים אותם גם בגיל 50, 60 ו-120.
המחשבה על 30 לא נבעה מכך בכלל, אלא מהתחושה שאני רוצה להיות אמא צעירה לילדים, שאהיה סבתא צעירה וחיונית בעתיד, שאזכה לראות נינים ובני נינים. אחרי גיל 30 כבר רציתי להיות אחרי שלב החיתולים בחיי, לטפח ולגדל ולראות אותם מתבגרים.

אני מעריצה כאלו בנות 40 שנכנסות להריון. הריון בגיל הזה הוא קשה פיזית עזבי מה מתאים ומה לא. אבל לאור העובדה שאני מכירה יחסית הרבה שנכנסות להריון בגיל הזה, בין אם הן דתיות, נקלטו בטעות, התחילו מאוחר, התחילו מאוחר ונתקלו בקשיי פוריות - לא משנה מה הסיבה. אני רואה את זה נפוץ ובעייני זה אחלה. בעבר 35 היה נראה לי גיל גג כזה. אבל גם ככל שאתה מתבגר הראיה משתנה. פעם גיל 35 היה נראה לי מאוד מבוגר. היום לא. כאילו... הבנת?
לעצמי בגלל שהתחלתי מוקדם אני לא רואה את עצמי מביאה ילד בגיל 40. אני רואה את עצמי מביאה עוד ילדה אחת אולי שתיים ומסיימת. (והנה גם לחשוב על סיום גורם לי לחשוב מוזר כאילו מה? איך כבר? מה אני כזאת זקנה כבר?)

כל משפחה והשיקולים שלה לדעתי, אין גיל מסוים להתחיל או לסיים.
נכון שיש המלצות אבל מה נכון ומה לא, זה כל אישה לגופה וכל משפחה באופן פרטי.
אם זה תלוי בי גם בגיל 40 אני אנסה להביא

בפעם הבאה- מילה במילה איתך.

ובאופן אישי: לא יודעת כרגע לא סיימתי עדיין. החיים יתקדמו ונראה אז. הרצון הוא די דינמי אצלי. אני יכולה היום להחליט שאין לי כוח יותר פיזית ונפשית ומחר להיות בדיכאון מזה ש3 זה טיפונת ואני רוצה עוד

אבל אני די חושבת שהרצון לעוד גובר על ההרגשה של הקושי..
כי אני חיה כאילו בתחושה שמצד אחד יהיה לי קשה בעשר עשרים שנים הבאות ומצד שני אני ארווה (בעז"ה!!!) המון נחת מה"קושי"הזה בעתיד הלא רחוק. ואז המסקנה שאני מגיעה אליה היא ששווה לי את זה.

אני גם די חושבת שזה תלוי אוכלוסיה כי אני בתור חרדית- ארגיש שחסרים לי חלקים במשפחה רק עם שלושה או ארבעה ואפילו עם חמישה לא יודעת עדיין מה הגבול שלי גם את זה אני מאמינה שאדע בהמשך,
ולעומת זאת בחברה אחרת יראו משפחה בת ארבעה או חמישה נפשות כמערך מושלם.
אני חושבת שזה נובע מהרגל- אני רגילה להחשף למשפחות גדולות וגם באה ממשפחה גדולה, ולכן בקטן יראה לי משהו חסר, ולעומת זאת אחרת שבאה באה ממשפחה קטנה וסביבה משפחות כאלו - הכל נראה לה מושלם.
וגם- היום נראה לי קשה לגדל תינוק בגיל 40, אבל גם לפני חמש שנים היה נראה לי בלתי אפשרי לגדל 3 ילדים:) ועוד אחד מהם מיוחד ממש

יש כל כך הרבה פרמטרים שנכנסים למתי ללדת ילד שלא תלויים גיל, שעניין הגיל מחוויר מולם.
הדבר היחיד שקשור לגיל והוא לא רצוי'/ראוי/צריך זה נושא רפואי והוא שידוע שמגיל 35 יש עליה משמעותית בסיכון להריון לא תקין ולכן הרופאים ממליצים ויש כיסוי של משרד הבריאות לדיקור מי שפיר מגיל זה.
כל השאר כל כך משתנה ותלוי בגורמים אחרים כמו זוגיות, בשלות, עזרה ותמיכה ילדים אחרים בבית, מצב כלכלי ועוד ועוד, שמה זה אומר מספר השנים שרשום בתעודת זהות? לא הרבה בעיניי...

אני באמת לא יודעת..כל אחת מרגישה אחרת
אני חושבת שבסופו של דבר כולנו רוצות להביא ילדים כשאנחנו בריאות..בנפש או בגוף