סיפור הלידה השלישית שלי :) - הריון ולידה

זהירות- ארוך!

טוב יש לי כמה דקות של שקט אחרי לילה משוגע ללא שינה, הקטן ישן עכשיו כמובן אז אני אנצל את זה כדי לכתוב את סיפור הלידה:
אז ביום שישי בבוקר ה-4/10– שבוע 39+2, הלכנו בעלי ואני לסופר ועשינו קנייה גדולה הביתה. בגלל השמירה חודשים שלא הלכנו יחד לקניות וואללה- אפילו זה היה נחמד לשם שינוי. מאחר והיינו שניים סיימנו מוקדם – רק 9:30 ולילדים יש עוד הרבה זמן במסגרות, מה עושים? החלטנו באופן ספונטני לקפוץ לראות סרט ויצאנו לדייט בוקר. היה מ-ע-ו-ל-ה! כל כך שמחה שהספקנו קצת להתאוורר ובאמת היה סרט שווה (בית לחם- הזוכה הגדול של פרס אופיר השנה).
אספנו את הילדים, הגדול הספיק להיות עוד בביקור אצל חבר מהכיתה והצעיר עם זמן אבאמא במגרש המשחקים עם ילדה מהגן החדש. נחנו צהרים ונסענו לארוחת יום שישי אצל אמא ואבא שלי- ושוב, בגלל השמירה לא הייתי אצלם כמה חודשים. בקיצור- היום האחרון לפני הלידה היה מעין סגירת מעגל - גם ברמה הזוגית וגם ברמה המשפחתית וטוב שכך.
כשחזרנו מההורים שלי השכבנו את הילדים והלכנו לישון די מאוחר כי יצאנו אצלם לסיבוב אופניים אחרי ארוחת ערב עם כל הנכדים, אז יצא ששמתי את הראש בשעה רבע לשתיים עשרה. בעלי מיד נרדם, ואני לא הצלחתי ופתאום התחלתי להרגיש צירים, הייתי עייפה- אז זה ממש לא התאים לי וקיוותי שעם כמה נשימות עמוקות זה ירגע לי.. אבל אחרי רבע שעה הבנתי שאין מצב והערתי את בעלי שיכוון לי בסמארטפון אפליקציה של טיימר כדי שאוכל לתזמן צירים. עברה עוד רבע שעה בה ראיתי שיש לי ציר כל ארבע דקות שנמשך בין 40-50 שניות והבנתי שהלילה אני לא הולכת לישון.
הערתי את בעלי ואמרתי לו- יאללה, הגיע הזמן. חיכיתי עוד רבע שעה, ראיתי שהצירים קבועים ומצטופפים וב12:30 התקשרתי לאמא שלי שתבוא להיות עם הילדים. אמא שלי שמחה ועליזה הגיעה ב 1:00, כבר לא היתה לה סבלנות והיא רצתה שאגש לחדר לידה ביום חמישי לבדוק מה קורה- אפילו שלא היתה סיבה. בזמן הזה כבר התקלחתי וארגנו סידורים אחרונים לתיק לידה. ראיתי שהצירים הם כבר כל 2.5-4 דקות והבנתי שאין המון זמן.
הגענו למיון לידה ב1:30, הכניסו אותי למוניטור ובדקו אותי והאחות היתה בשוק ממני איך אני לא מטפסת על הקירות. היא הסתכלה עלי ואמרה לי "את באמת בלידה! יש לך פתיחה של 6" (מה את אומרת..)
ואז הסתבר שיש עומס בחדרי לידה, וחיכינו במיון משהו כמו חצי שעה עד שיבוא סניטר לקחת אותי. אחרי 20 דקות סבלניות ששכבתי עם צירים במוניטור ניתקתי את עצמי לבד כי כבר לא יכולתי יותר והסתובבתי עוד קצת ליד המיטה במקום. האחות הסתכלה עלי ואמרה "עיזבי סניטר, בואי אני עולה איתך". לקחנו את התיק ועלינו ברגל לחדר לידה.
הספקתי לבקש חוקן, נכנסתי לשירותים וראיתי שאין כדור פיזיו בחדר. מאחר ואני יולדת טבעי ידעתי שזה מאד יעזור לי וביקשתי מבעלי יבקש מהמיילדת כשתגיע שתביא כדור. השעה היתה 14:15 בערך.. המיילדת הגיע נכנסה, ושוב יצאה. אני יצאתי לחדר, עליתי על חלוק ואחרי שבדקה אותי וראתה שאין שינוי בפתיחה שאלתי אותה איפה הכדור. היא תקתקה דברים במחשב כשאני קמתי כדי להסתובב עם הצירים ופתאום ירדו לי המים- מים מקוניאליים! איזה ביאוס! המיילדת הסתכלה עלי ואמרה לי "טוב, על כדור כבר לא תהיי הפעם, לידה עם מים מקוניאלים את חייבת להיות על המיטה. בואי תעלי אני אבדוק אותך שוב"
אני מאד מאד התאכזבתי כי זה הרבה יותר קשה להתמודד עם הצירים בשכיבה, אבל היא בדקה ואמרה לי "פתיחה מלאה חמודה, את בלידה- תתחילי ללחוץ"
אני הייתי בשוק, מה זאת אומרת? אני עוד לא מוכנה- נפשית זאת אומרת, רק נכנסתי לפה, כבר ללחוץ?
המיילדת היתה פחות חדה מהמיילדות הקודמות שליוו אותי מהבחינה שהיא כנראה רגילה לילד נשים עם הרדמה אפידורלית ולא היתה בניינו התאמה גדולה. אבל לא נורא- מזל שזו היתה לידה שלישית שלי. היא אמרה לי לדוגמא: " תלחצי, אני כבר רואה אותו, הוא למטה" ואני אמרתי לה "הוא בכלל לא בספינות, אני מרגישה את זה, הוא עוד גבוה" והיא הסתכלה עלי נדהמת- איך בדיוק אני אמורה לדעת.. אבל אני יודעת, זו כבר פעם שלישית, והדברים האלו קצת שברו את האמון מבחינתי אפילו שכוונתה היתה טובה והיא רצתה לעודד אותי. היא מאד פירגנה לי והיתה בן אדם טוב, זו פשוט לא התמיכה שאני הייתי צריכה. אני רציתי שהיא תהיה איתי ותכוון אותי בלחיצות, ולא תעמוד מול המחשב ותכין ציוד.
אחרי חצי שעה של לחיצות לא קלות- היו לי צירים קצרים של 20-30 שניות אבל כל דקה וחצי, ז"א שלא הספקתי לנוח בין ציר לציר וההתקדמות בכל ציר היתה מאד קטנה פתאום הרגשנו שזה מגיע.
היה שם קטע מצחיק. המיילדת אמרה לי "אני רואה את הראש! יש לו שיערות שחורות" ובעלי ואני הסתכלנו אחד על השני מופתעים "את בטוחה?" זה חידוש מרענן אחרי מה שיש לנו בבית וכמו שתראו בתמונה בהמשך זה היה לא כל כך מדויק, הוא פשוט היה מלא בקקי (המקוניום) מכף רגל ועד ראש!
החלק האחרון כאב לי מאד מאד מאד, צרחתי את נשמתי מה שלא אופייני לי ובעלי אמר שכאב לי יותר מבלידות קודמות כי התינוק היה במצג פנים (עם האף לכיוון קדימה ולא לאחור). זה אומר שהלחץ במקום לפנות לכיוון הפרינאום פונה קדימה לאברים אחרים לגמרי והמבין יבין...
לשמחתי, בלחץ אני נוטה להיות חדה יותר ולא לאבד את העשתונות ופתאום נזכרתי שבלידות הקודמות באמת החזיקו לי שם את העניינים מקדימה כדי שלא תהיה קריעה והמיילדת הזו לא החזיקה.
אז שלחתי בעצמי יד לשם, החזקתי ו... הוצאתי אותו. סה"כ היינו פחות משעתיים בבית החולים. שלוש וחצי שעות מתחילת הצירים. לידה מהירה, בלי תפרים ובלי אפידורל. התינוק נולד במשקל 3.560- לשמחתי טעו למעלה בהערכת משקל, אני כבר הגעתי מוכנה נפשית ללדת 4 קילו. הוא היה עם חבל הטבור כרוך פעמיים מסביב לצוואר. אני לא ראיתי כלום אבל את בעלי זה הפחיד.
שמו אותו עלי וכמו שבעלי אמר "את הבכור שמו עליך- והוא מיד השתין עליך, השני מיד חירבן עליך ואילו השלישי- התעלה מעל עצמו והקיא קקי עליך! לא חשבתי שיש בכלל אופציה כזו!!"
זהו, הוא היה מחובר למוניטור 6 שעות אחרי הלידה, לא נזקק לשום התערבות רפואית. לראשונה ילדתי ילד בלי צהבת ובלי GBS חיובי, ושחררו אותנו אחרי 48 שעות מבית החולים. חידוש מרענן!
השהיה במחלקה היתה לא משהו בלשון המעטה בגלל הביות המלא של שכנותי לחדר. לא מספיק שקמתי 3 פעמים בלילה לתינוק שלי כי אני מנסה (ועדיין מנסה- הולך קשה...) לבסס הנקה, גם קמתי עוד 8 פעמים בלילה בגלל 2 תינוקות שישנו עם שכנותי לחדר. במהלך 72 שעות בבית החולים כולל הלילה של הלידה לא הגעתי ליותר משעתיים שינה רצופות בגלל זה וכבר הייתי קוקו לגמרי.
זהו, אתמול עשינו ברית בבית בפורום מצומצם- רק משפחה קרובה, אחים והורים של בעלי ושלי. קראנו למתוק גלעד. שיר הערש שאנחנו שרים לילדים בכל ערב הוא "ערב מול גלעד" של לאה גולדברג, ממליצה לשמוע ביוטיוב למי שלא מכירה, הילדים שלי חולים על זה. הגדולים מקבלים אותו מאד מאד יפה, עוזרים לי וגאים בו מאד. הוא רגיש מאד ובוכה המון ולכן אני לא ממש עושה שום דבר חוץ מלהיות איתו כל היום אבל אני בטוחה שזה עניין של זמן, גם הבכור שלי היה כך וצריך הרבה הרבה סבלנות.
תודה לכל התומכות על האוזן הקשבת והרגישות בתקופת השמירה בכלל. אני כמובן לא הולכת לשום מקום, אבל התמיכה הנפשית שהפורום העניק לי בתקופה הזו היא לא מובנת מעליה בכלל וגם תודה צריך לומר לפעמים.


נשיקות
http://www.siz.co.il/my/2ydizmkrmow2.jpg