כועסת על עצמי.. - הריון ולידה

וואו,
כולי בעצבים.
היום הייתי צריכה להגיש עבודה סמנריון אחרונה לתואר.
וכפי שאתן בוודאי מבינות- היא לא הוגשה!
יש המון תירוצים, אמיתיים, נכונים,
העבודה שהתחלתי מיד עם סיום הלימודים,
אוגוסט שלא היה חופש לדקה אחת,
תחילת הוראה, לחץ רודף לחץ, ועוד לחץ..
טיפולים, אבחונים, מיפויים, תכניות לימודים, ישיבות תל"א, תכניות התנהגות,
קשר רציף עם הורים,
תצפיות, איסוף נתונים, ישיבות צוות.
העובדה שחשבתי שהמסמר מתחיל ב- 16 ולא היום.
ואני יכולה להמשיך..

ואמרתי לעצמי- אני אסיים היום ומחר ואגיש, אולי יהיה לי מזל והמרצה תאסוף את העבודות באיחור.
אבל אני יושבת מול מה שכבר עשיתי, ויש לי עוד ים עבודה..
נהיה לי שחור בעיניים..
אני רוצה לוותר לעצמי ולהגיד- "אולי נעשה את הקורס הזה שוב, גם ככה יש לי עוד קורס שאני צריכה לקחת השנה ויש גם סדנת סטאז' "..
אבל אז אני רוצה להעיף לעצמי כאפה.
אני מנסה לחשוב על אפשרויות- וועדת חריגים, תחנונים לפני המרצה.
אבל היא כזו ייקית, ואמרה כל כך הרבה פעמים- "לא יתקבלו עבודות אפילו לא ביום אחד איחור מתחילת הסמסטר!! יש לכן את כל הזמן שבעולם, אל תדחו לסוף!!"

והיא צודקת.. אין לי מה להגיד לה מלבד זה..
אבל גם אני טיפה צודקת, רק טיפה..
ומי אני מול הצדק שלה??
מה הכוח שלי מול הכוח שלה?
ולמה שהיא תאשר לי בכלל וועדת חריגים?? היא אמרה כל כך הרבה פעמים- אל תדחו לסוף!!!!

אפשר שנייה להיעלם?? אולי זו תהיה סיבה מספיק טובה לאיחור.
"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."
http://www.ipanel.co.il/index.php?page=join&content=join&referrer_id=32212