צרחות בבוקר - הריון ולידה

טוב, היום בבוקר עשיתי טעות וחשבתי על עצמי.
בעלי הציע שנלך יחד ברגל לפזר את הילדים לגן ולבית הספר. זו פעם ראשונה שהלכתי איתם כי בחודש בראשון הייתי בשמירה. הגדול היה מבסוט והלך איתי יד ביד כל הדרך וציין את זה שזו פעם ראשונה שאני באה. הצעיר לא עמד בזה..
הפרידה היתה לו כל כך קשה, השארתי אותו בגן בצרחות. בדרך הוא הפסיק ללכת כמה פעמים ושאל למה חייבים ללכת לגן..
חשבתי שזו הזדמנות ללכת איתם לפני שאני יולדת ושוב אהיה פחות זמינה, אבל כנראה שזה היה שיקול לא נכון ופגעתי בשגרת הפיזור של אבא.
באסה.
אני שומעת מהורים שמברכים על החזרה לשגרה, מספרים שהילדים שלהם כבר טיפסו על הקירות וגם ההורים ורק אצלנו זה הפוך?
השבועיים האחרונים שביליתי עם הילדים שלי ופיציתי על החופש הגדול היו פשוט נפלאים. הייתי איתם יחד בבריכה מה שלא קרה כל הקיץ, לקחתי אותם לסרט וארוחת מקדונלדס בקניון, הלכנו לסיבוב בפארק- לא דברים גדולים, סתם נורמליות של חופש. בלי סבתות, בלי דודות, בלי בייביסיטר- רק אמא. והם היו מאושרים! הבן הגדול שלי הלך איתי אחרי הסרט יד ביד ודילג מאושר,- לא ראיתי אותו מתנהג ככה כמה חודשים. לפני החופש כבר חשבתי שיש לו דלקת בדרכי השתן כי כל שנייה הוא הלך לעשות פיפי והגוף שלו הצביע ברגליים כמה קשה לו. רק התחיל החופש בבית- וכאילו לא היה לו כלום! נעלם כלא היה.

מצד אחד- משמח אותי שהבית נותן להם ביטחון וכל כך כיף להם בבית, מצד שני- איכשהו בחוץ כל הביטחון מתפוגג. אני לא יודעת אם זה צריך לשמח אותי שטוב להם בבית, או להתבאס מזה שכל כך קשה לרגישים הקטנים האלו בחוץ...