נטע מתוקה
קודם כל הגעת למקום הנכון!
מבינה מאוד לליבך !!
אם הצלחתי לקלוט ככה מבין השורות, אני רוצה לנסות לתת לך טיפ קטן שאולי ישנה את החשיבה שלך...
אין כזה דבר נכון או לא נכון...
החשוב הוא מה שאת מרגישה !
לא "חייבים" להרגיש שמחה בתחילת ההריון, גם אם זה הריון שמאוד חיכית לו כי אנחנו אנשים / בני אדם ומותר לנו ורצוי אפילו, שנרגיש את כל קשת הרגשות מבלי לחשוב אם זה נכון מבחינת הסביבה או לא.
אז רגשות אשמה - החוצה !!! :-) רגשות האשם האלה רק מקשים עליך, ואין להם מקום. את יכולה להרגיש מה שאת רוצה.
במקום זה, תנסי להבין מדוע אין שמחה במקום שבו את נמצאת, מדוע את מרגישה שקשה לך (אולי הקושי מגיע מתוך מקום פנימי של "אם יהיה לי קשה אמא תשים לב אלי" - זה מקום יותר של התת מודע, כי במודע את יודעת שהיא יותר מרוכזת בעצמה, אבל עכשיו, דווקא בהריון, לפעמים אנחנו - מתוך התת מודע - מנסים לעשות "תיקונים" מתוך מחשבה די "הישרדותית" ... פעם בנות שילדו, היו חייבות את האמהות שלהן לצידן, אחרת לא היו שורדות!)
נשמע שאמא היא קצת אדם שמרוכז בעצמו. לא בטוחה שתצליחי לשנות אותה, אז תתמקדי א. בדברים הכן חיוביים אצלה (עד כמה שזה יכול להישמע לא אפשרי) וב. בדברים / באנשים אחרים. תנסי אולי למזער את כמות השיחות / המפגשים כך שהדבר פחות יציק לך, בטח בשליש הראשון שאת עוד לומדת להסתגל להריון וההריון לומד להסתגל אליך
מה את אומרת ?
חיבוק גדול
יעל
יעל נרקיס,
נטורופתית, רפלקסולוגית מטפלת בתטא הילינג ומלווה לידות
מתמחה בהריון ולידה
[email protected]054-6949977