קושי רגשי - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • שלום,

    אני בהריון ראשון שבוע 7 (או 8.. תלוי את מי שואלים..)

    בכל מקרה, אני יודעת כבר כמעט חודש כי היו לי תסמינים משלב מוקדם.

    אני מרגישה שאני "אמורה" להיות שמחה אבל התחושות שלי הן בעיקר לא טובות.
    אני עצבנית כל הזמן, לחוצה מאוד- גם מההריון עצמו (אם הכל יהיה בסדר וכו') וגם מדברים שלא קשורים להריון. וכמובן שזה גם לא הכי קל פיזית (למרות שנראה לי שיחסית אני מברות המזל.. רק חולשה ובחילות.. לא משהו קיצוני)

    אני מרגישה אשמה על כך שאינני יותר שמחה.

    אמא שלי מאוד מעצבנת אותי. היא כל כך בתוך השמחה שלה (אני בת בכורה), שהיא לא מתפנה לשים לב שלי דווקא ממש קשה, ובכלל לא כזה משמח ונפלא (היה בדיוק אותו סיפור לפני החתונה שלי). זה נשמע כמו דבר לא נחמד לומר.. ברור שזה יפה שהיא שמחה וכו'.. אבל לי קשה מאוד! בהרבה מובנים!

    אני לא מרגישה שאני ממש "מתחברת" לזה. אני יודעת שזה שלב מאוד מוקדם, אבל ממש רציתי את ההריון הזה, וברגע שהוא נהיה ממשי, זה כבר לא היה כזה סיפור מהאגדות. אולי משהו לא בסדר אצלי?

    וגם- אתמול נהייתי חולה (צינון וגרון) וזה כבר הקש ששבר את גב הגמל.. גם זה נורא מלחיץ אותי שאולי זה עושה נזק (למרות שביררתי בכמה מקורות ואמרו שזה לא מסוכן אבל עדיין זה מלחיץ אותי), וגם כי אני מרגישה שכבר אין לי יותר כוחות לשאת עכשיו גם מחלה..

    סליחה שיצא כזה ארוך, ובעיקר מתבכיין.. אני לא במיטבי כעת. הלוואי שיאמרו פה דברים שיעזרו לי...

    בברכת חג שמח,
    נטע
1 תגובות
עמוד 1
  • נטע מתוקה
    קודם כל הגעת למקום הנכון!
    מבינה מאוד לליבך !!
    אם הצלחתי לקלוט ככה מבין השורות, אני רוצה לנסות לתת לך טיפ קטן שאולי ישנה את החשיבה שלך...
    אין כזה דבר נכון או לא נכון...
    החשוב הוא מה שאת מרגישה !
    לא "חייבים" להרגיש שמחה בתחילת ההריון, גם אם זה הריון שמאוד חיכית לו כי אנחנו אנשים / בני אדם ומותר לנו ורצוי אפילו, שנרגיש את כל קשת הרגשות מבלי לחשוב אם זה נכון מבחינת הסביבה או לא.
    אז רגשות אשמה - החוצה !!! :-) רגשות האשם האלה רק מקשים עליך, ואין להם מקום. את יכולה להרגיש מה שאת רוצה.
    במקום זה, תנסי להבין מדוע אין שמחה במקום שבו את נמצאת, מדוע את מרגישה שקשה לך (אולי הקושי מגיע מתוך מקום פנימי של "אם יהיה לי קשה אמא תשים לב אלי" - זה מקום יותר של התת מודע, כי במודע את יודעת שהיא יותר מרוכזת בעצמה, אבל עכשיו, דווקא בהריון, לפעמים אנחנו - מתוך התת מודע - מנסים לעשות "תיקונים" מתוך מחשבה די "הישרדותית" ... פעם בנות שילדו, היו חייבות את האמהות שלהן לצידן, אחרת לא היו שורדות!)
    נשמע שאמא היא קצת אדם שמרוכז בעצמו. לא בטוחה שתצליחי לשנות אותה, אז תתמקדי א. בדברים הכן חיוביים אצלה (עד כמה שזה יכול להישמע לא אפשרי) וב. בדברים / באנשים אחרים. תנסי אולי למזער את כמות השיחות / המפגשים כך שהדבר פחות יציק לך, בטח בשליש הראשון שאת עוד לומדת להסתגל להריון וההריון לומד להסתגל אליך
    מה את אומרת ?
    חיבוק גדול
    יעל

    יעל נרקיס,
    נטורופתית, רפלקסולוגית מטפלת בתטא הילינג ומלווה לידות
    מתמחה בהריון ולידה
    [email protected]
    054-6949977
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה