קיבלתי מכתב! - הריון ולידה

קיבלתי מכתב.
מכתב עם שמי וכתובתי כתובה בכתב יד, ללא לוגו, ללא שום סמליל של שום חברה.
מכתב במעטפה לבנה עם בול, ללא שם השולח.
אז התחלתי לפתוח במעלית ואז דף שורות מציץ מהמעטפה וכך השארתי אותו כי אם מישהו טרח לכתוב בכתב יד את שמי וכתובתי, להדביק בול ולהשתמש בדף שורות מגיע לו יותר כבוד מלקרוא אותו על רגל אחת בין שליחת ילדות לפיפי-רחיצת ידיים-הגשת ארוחת צהריים- שיחה איתן.
זה לא פשוט לשים בצד מכתב שמרגיש שיש בו משהו אישי ופרטי, מסקרן, בעיקר ששם השולח נעדר....
רק אחרי הכל התיישבתי לקרוא.
מכתב אמיתי. מכתב מהסוג הזה שכשהייתי קטנה והיו לי חברות לעט רצתי כל יום לבדוק אם יש אותו בתיבת הדואר, מכתב שהכותב חשב, חשב הרבה זמן על ניסוח מדוייק של המילים, אולי רשם כמה טיוטות וקרע אותן והעיף לפח או לשרותים שאיש לא ימצא, מכתב כזה שיוצא מהלב ונכנס אל הלב.
אחרי הפתיח שנשא את שמי ישר "רצתי" לבדוק מי החתום מטה, יש גבול לכמה הסקרנות יכולה לכרסם בי, הבנתי את הדברים בעבר ושמחתי לקבל.
לשבת ולכתוב מכתב, לשלוח אותו, מצריך כ"כ הרבה אומץ וצורך ורצון והשאלה הזו אם הגיע או לא הגיע ומה ייעשה בו מצריך המון אמון בין שני אנשים...
זה כבר כ"כ לא מובן מאליו בימים בהם הטלפונים והפייסבוק זמינים בכל זמן ובכל מקום להניח את הלב בדרכים ה"ישנות".
למה מספרת לכן?
כי ריגש אותי מאוד.
גמר חתימה טובה לכולנו