טוב, לא הספקתי להגיב מקודם (עבודה, עבודה...), אבל עכשיו אני אגיב,
אני חושבת שזה באמת מדהים כמה שאת מחוברת אליו, וכמה שעם כל הקושי נתת לו ללכת.
קראתי את ההודעה שלך והדבר הראשון שחשבתי היה שכככה אני בוודאי נשמעתי/הרגשתי כשהחבר שלי היה בלבנון והתראינו פעם בחודש כשהוא השתחרר הביתה מקו.
יש משהו בגעגועים שהם כל כך חזקים שהם מחדדים לנו את הרגשות- לטוב ולרע.
אני חושבת שעשית נפלא בשבילו ובשבילך- אך בעיקר בשביל הקשר שלכם, ועל זה מגיע לך חיבוק גדול