-עדיין בבעיה - הריון ולידה

שוב מה שהמורה המקנת אמרה לי :שהיא פשוט לא רוצה להגיד כלום ולא להבטיח כי היא לא מכירה את הילד...לא שהיא חושבת שהוא לא ידביק את הפער היא מקווה מאוד שכן.....רק שהיא לא יודעת אחרי שהיא תתחיל לעבוד איתו היא תראה.............

בן כמה הוא?
עוד לא בן שש???
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

לא הבנתי (לא עקבתי אולי..)
הוא דיסלקט?
זו בעייתו?
אחד הדברים שעוזר מאוד מאוד לדיסלקציה זה תירגול של שרירי העיניים, הייתי מפנה אותך לטיפול בשיטת אלבאום בו ישימו את הדגש על תירגולי העיניים.

http://www.adhd-add.co.il/%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%9C%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%94

אני אהיה מפורשת, כי אני חושבת שמרב לחץ שאת נתונה בו את יכולה לא להבין מבין השורות:
מקווה שלא תעלבי, וזו לא בושה, אבל את צריכה עזרה מקצועית. בלי קשר לילד שלך.
את צריכה ללכת לטיפול, מישהו או מישהי שידע לתת לפחדים ולמצוקות שלך מענה, ויעזור לך להיות אמא תומכת.
אני אומרת את זה מכל הלב, וללא ביקורת ואני מקווה שאת תקבלי את זה ככה. אבל שום תגובה בפורום לא תוכל לעזור לך בזה. רק עבודה עצמית מול מטפל שיעזור לך לשנות את תפישת המציאות שאת נתונה בה. החיים הם לא שחור לבן כמו שאת כותבת וחבל שאת רואה את הדברים כאילו חרב עליך עולמך, וגם אם את לא- ככה את מתנסחת.
הילד בריא, הילד מתפקד, הילד יפה ורוב הסיכויים שהילד חמוד למדי. את צריכה להצליח לראות אותו כך אחרת את מסיבה לו עוול.

אני כותבת את הדברים לטובתך בלבד

מצטרפת לאשטנגה כי בתחילת דבריי כתבתי שכדאי שקודם תביני שסוף העולם עדיין רחוק למרות שזה מה שאת משדרת לילד, אבל מחקתי....
אז תנשמי עמוק, נכון, נמצא שיש לו קושי, ניתן להתגבר עליו או להקל עליו בהרבה מאוד,
כל קושי שיש מאפשר ללמוד להתמודד עם מהלך החיים.
אל תכניסי את עצמך למרה שחורה, זו בדיוק הדרך ללמד אותו שהוא אומלל ומסכן ומר גורלו - למרות שזה ממש לא נכון.
זה הזמן לשנס מותניים ולחשוב איך להקל עליו.

קודם כל את לא מאבחנת וד״ר גוגל יודע רק להפחיד
ושוב נשמע לי שאנשי המקצוע שמלווים אתכם הם לא משהו בכלל
בתור אשת מקצוע אני אומרת לך שחיייבם, חיייבם, חיייבם לבוא עם אופטימיות ואמונה
בשביל מה להזכיר שיש ילדים שנשארים מאחור?
ילדים עם קושי או אם לקות למידה מתקדמים מאד!!!! יש היום המון שיטות טיפול והרבה אנשי מקצוע טובים ומנוסים שיודעים את העבודה
יחד עםתזאת לא הייתי מתמקדת בסגירת הפער
אלא באבחון נכון של הלקות
אני יודעת שהייתם בהרבה אבחונים אבל אני ממליצה לכם לפנות לניצן ולבדוק אופציה לעשוך אבחון דרכם
אני מאמינה שהם במצב הזה יוכלו הכי לעזור לכם

לינבר-הוא לא דיסלק.ט..הוא לבינתיים לא אובחן ככזה....אני חוששת שזו בעצם הבעיה שלו....
אתן כ"כ צודקות-אני באמת צריכה איש מקצוע שיקל מעליי ומהלחץ שלי.....ואני באמת יםנה לטפל בזה...זה נראה לי אחד הדברים החשובים עכשיו לטיפול כי בענינו לחודשיים הקרובים אין לי מה לעשות..הוא יהיה במעקב של מורה מתקנת בבית ספר ורק אחרי חודשיים עבודה היא תמסור לנו את ממצאיה (היא גם מאבחנת דדיקטית) ונחליט מנה הלאה....
זה אל שאני לא בטוחת בו.....כי בכלל כשאני עומדת לידו ומסתכלת עליו זה נראה לי כ"כ הזוי שמשהו לא תקין אצלו....לא רק בגללל המראה החיצוני שלו (כן אשטנגה את צודקת כשהיינו איתו אצל רופא של מכבי של התפתחות הוא אמר לי 100% ילד חמוד)

ולגבי התגובות הקודמות אני ל א מסכימה
אני נתקלת המון בהורים חסרי אונים כי המערכת לא מצליחה לסייע לילד שלהם
ואז נפתח פער גדול והילד נופל בין הכיסאות
וכל מה ששומעים עליו זה רק דברים מעציבים
יש במערכת החינוך בעייה גדולה במתן מענה לילדים עם קשיים
מותר לכאוב ולהיות עצובה עליו
אני לא חושבת שאם מישהי אחרת פה שלילד שלה היו קשיים הייתה מץנהגת אחרת
זה טוב ויפה להגיד שאפשר להתגבר על כל קושי אבל שלא תהיו בנעליים שלה אל תשפטו
כי המקום שהיא נמצאת בו הוא קשה ומתסכל
וזה לא קשור לילד אלא לכך שאין מענה לבעייה
בכל מדינה מתוקנת בעולם ילד עם קושי מסוים זוכה לסל של טיפולים
רק פה זצריך להאבק

גולי את צודקת......
זו היתה אשמתי אני פשוט רציתי לדעת אם יש מצב שילד לא מתקדם...אז היא אמרה לי שהיא לפעמים מקבלת ילדים עם פער משמעותי שמאוד מתקדמים וילדים עם פער קטן שלא מתקדמים ושהיו כמה מקרים שההוראה המתקנת לא עבדה והילד נשאר מאחור בנוא הקריאה ואז הלכו למכוני קריאה מיוחדים......
היא אמרה לי בנוסף "לא לדחות את הקץ" ועכשיו היא לא תעבוד איתו על סגירת הפער כי זה לא ילך ...היא עובדת איתו על השלבים הממש ראשונים של הקיראה ומדמה לו בטחון עצמי לקריאה וכו....
יתכן שלא הלכנו לאנשי המקצוע המתאימים וזה הכי מתסכל אותי-כי השקענו כ"כ הרבה זמן וכסף בנושא.....ואיך אני ידע מי מתאים???
וגם כולם היו בטוחים בהתחלה שאין כאן שום בעיה תוך כמה שבועות הכול עובר

GOLY -
צר לי להרוס לך, אני לא מדברת מגבוה-גבוה, מהתנשאות כלשהיא, ממש ממש ממש ממש לא.
את אולי אשת מקצוע ואולי מאוד מבינה ואולי מאוד יודעת ויחד עם זאת - את לא אמא לילד עם קשיים. את לא. אני כן. אז בואי תרדי מהמקום בו את נימצאת לעולם שלנו, ואמהות לילדות עם קשיים יודעות היטב שיש לנו זמן קצוב מאוד להתפרק בלי לשדר לילד ומשם לעלות ולראות איפה ואיך אפשר לתמוך.

ETD - אם את יודעת שיש בעיה - כדאי מאוד לשלוח אותו לאבחון מסודר (אבחון טוב לשלוש שנים) אפשר דרך הקופ"ח, אפשר באופן פרטי - אבל אם יש לילד קושי יש למקד אותו ע"מ לדעת איך לטפל בו. נכון שלוקח כחצי שנה דרך הקופ"ח אבל כדאי להתחיל להריץ את זה - תבררי מול רופא המשפחה איך ומה לעשות.

זה מקום מעולה לשפוך את הלב. באמת. חשוב לדבר על הדברים, חשוב להרגיש שיש לך תמיכה.
עם כל ההבנה ועם כל התמיכה זה המקום לשדר לו אופטימיות וחשוב מאוד - להקשיב לו, לשקף לו רגשותיו, לא לזלזל בהם, להודות שאת יודעת שקשה לו ושאת סומכת עליו שהוא יצליח להתמודד ושהוא ידע לפנות לבקש עזרה כשהוא יצטרך...

לינבר את צודקת-אני נראה לי יתחיל את התהליך מול קופ"ח כי זה לוקח זמן.
אז מה אכפת לי לפחות יהיו לי את האישורים לכך...
אורי-לצערי דומה לי והוא ילד די סגור....ואצלו "מנורה לא נשרפת" הוא בחיים בחיים לא אמר לי כשישבנו ליד מילים לקריאה "אני לא יודע" ......

אני גם חייבת להסתייג ממה שנאמר כלפי התגובה שלי ושל ענבר.
הדבר האחרון שאפשר לומר עלי זה שאני אמא לילד שלא התמודד עם קשיים.
יש לי ילד שהיום הוא קרוב לממוצע, אך התחלנו ממקום שונה מאד...ילד שנולד עם היפוטוניה, קושי בוויסות חושי ורגשי ועוד.
אני מדברת מהמקום שלי כאמא שהתמודדה עם דברים לא קלים בכלל וראתה מצויין שאצל אחרים הדברים נראים אחרת.
דווקא משום כך- אני חושבת שהגישה שלנו כהורים צריכה להיות אחרת וזה לא בשמיים- אבל זה כן דורש הרבה עבודה, הכוונה ומודעות. לא בכל דבר אשמה המערכת. חלק מזה זה דברים שאנחנו צריכים ללמוד כהורים. לא נולדנו כאלה.
אני חושבת שתמיכה שאתי תקבל כאמא תועיל לה ולילד שלה. זו דעתי ואני עומדת מאחוריה. כמו שכתבתי- זה לא נאמר מתוך התנשאות או ביקורת, אלא ממקום של תמיכה.

קודם כל- שלא יהיו לך נקיפות מצפון.
מה שהוחלט לגבי הילד שלך לא תלוי בך, ואת לא יכולה להרוס לו או לשנות את גורלו.
אולי היית שליחה, אבל אם לא את, זה היה נגרם ממישהו אחר...

במשפט אחד:
אני מאוד מבינה מה את מרגישה. גם אני בחיים לא חלמתי שדווקא אני אהיה אם לילד חריג. אבל ברגע שמפנימים את הקשיים של הילד והגישה הופכת להיות פרקטית- איך לעזור לו יותר, כבר לא נשאר הרבה זמן לחשוב...

מעבר לזה אני מסכימה עם כל מה שנאמר מעליי. מכל הכיוונים

קודם כול

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

מצטרפת

פלפלת בלי קשר המשפט שלך בחתימה יותר ממדהים!

הורמונים או לא אבל הוא כמעט העלה לי דמעות

אחת ויחידה

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

ככל שאני חושבת עליו יותר- יש בו עוד רבדים.

מדהים כמה דברים גיליתי בעצמי אחרי כל ילד שנולד. במיוחד אחרי הלידה של מנדי.

מצאתי את הקישור לסקר אליו הפנתי בתגובה ( התגובה האחרונה היא שלי)-
http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=280019

[url=http://www.freeglittergraphics.com]

הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן.
שלום חנוך { מתוך השיר "על פני האדמה" }

פלפלת-וואו קראתי את הסיפור שלך ו-נדהמתי!!!!!

אני אמחק אותו היום בערב או מחר בבוקר, אם לא אכפת לך