תסמונת הבינוניות - יש דבר כזה? - הריון ולידה

נשמע לי כמו תסמונת פרפקציוניזם

אותי תעלי תמונות ותני לנו להחליט?

את במקרה ילדת סנדביץ'??

באמת כדאי שמישהו מבחוץ יראה (ויחמיא!!

נראה לי שאת מקשה על עצמך

חוץ מזה נטע שאני מאמינה גדולה בזה שאם את נהנית לעשות את זה, אז זו סיבה מספיק טובה. לא חייבים להצטיין במשהו בשביל לעשות אותו.
אני לדוגמא אוהבת מאד לעשות ספורט. כן, נכון זה בריא וגם עוזר לי לשמור על גזרה סבירה, אבל אני לא מצויינת בזה, תמיד הייתי במסגרות שהיו טובות ממני ואף פעם לא הגעתי להשגים תחרותיים... אך לא הפסקתי לעסוק בזה מאז שאני זוכרת את עצמי.
אני הרבה יותר מוכשרת בתחומים אחרים- שבחלקם אגב אני פחות נהנית לעסוק מספורט

את לא רצינית, התכשיטים שלך מדהימים!!!
הייתי מזמינה ממך בכייף, נראה מקצועי וסחורה ששוה למכור, אולי את פשוט ביקורתית מאוד כלפי עצמך?

זה לא רק התכשיטים. זה הכל. אני כאילו שואפת לבינוניות בתת מודע

נטע את ממש מזכירה לי את עצמי!!!
אני לא יודעת איך את גדלת, אבל אצלנו הוריי אף פעם לא ממש ציפו מאיתנו ליותר מדי..
בואי נגיד שלפני מבחן אבי היה אומר 'תעברי את המבחן- זה מספיק טוב'
אני חושבת שמצד אחד לא חייבים לדחוף ילד למצוינות, אבל חייבים איזון בחיים- גם תחרותיות זה דבר חיובי במידה..
אני מאוד מקוה שאוכל לדחוף את הבנות ליותר טוב ממני

נגה, אכן כך המצב. אני לא יודעת להצביע על סיבה מדויקת שבגללה זה ככה. דוקא האחים שלי הצליחו לא רע (טפו טפו), אבל אני הייתי ילדה מאוד רגישה... פעם, כשהייתי קטנה, אמא שלי אמרה לי משפט שאני לא אשכח בחיים. היא רצתה כנראה לחנך אותי לצניעות וענווה ויצא לה משהו דפוק - היא אמרה לי שאם מישהו ישאל אותי פעם אם אני יפה, אז אני צריכה לענות לו שאני לא יפה אבל גם לא מכוערת. אז כמובן שרוב החיים שלי חשבתי שאני מכוערת, אבל היום אני יודעת שהיא צדקה. אני לא זה ולא זה. אני סתם. פשוט סתם.

הי
לא יכלתי להתעלם מהשרשור,אני חושבת שברגע שהדימוי העצמי שלנו נמוך או ביקורתי
אנחנו חושבים שזו המציאות
ולכן אנחנו מרגישים "בינוניים" אבל ברגע שתשימי משקפים ורודות על העיניים
ולא תחמירי עם עצמך אלא תתמקדי במשהו אחד שאת טובה בו ותתטפחי אותו
הרי מחשבה מייצרת מציאות
ואני אומרת לך מנסיון, גם לי הייתה תקופה הארוכה שהרגשתי את ההרגשה שאת מתארת, אבל ברגע שהמצב רוח של חזר איתו חזרה ההרגשה הטובה
וגם אני מאוד מבקרת את עצמי וזה לא דבר רע בהכרח,,,
אבל חייבים להסתכל על הדברים הטובים שעשנחנו,,,,
שולחת לך בנתיים

תשימי פה תמונות!!!!!!

את סתם מגזימה ומקשה על עצמך

או במילים אחרות - את חופרת סתם ומכניסה לעצמך שטויות לראש
פייס: ortal_hori

אורטל, זה הרעיון הכללי ולאו דוקא התכשיטים. חשבתי שראית אותם. הם בפייסבוק שלי. אבל אני אשים קישור סתם בשביל הכיף :-)
https://www.facebook.com/neta.hamilton/media_set?set=a.290128231078012.66986.100002425112827&type=3

טולי, תודה רבה!
http://lbyf.lilypie.com/XTd7p3.png" border="0">
http://lbyf.lilypie.com/10XIp3.png" border="0">

ממש לא ראיתי אותם
פייס: ortal_hori

מה דוסיות? למה דוסיות? הסבירי פרטי והדגימי!
אני עדיין לא מוכרת. אין לי רשיון ממס הכנסה

על איזה בינוניות את מדברת?

נראה לי שזה בדרך כלל מאפיין אנשים ריאלים, שיודעים שתמיד יהיה יותר טוב ותמיד יהיה פחות טוב...

ונראה לי שזה גם מאפיין אנשים ביקורתיים, אבל לא כלפי הסביבה אלא כלפי עצמם.

מוכר לי מאוד.

אבל אני חושבת שאת צריכה להביט על דברים מנקודת מבט אינדבידואלית. לא יחסית. כלומר, מבחינתך זה הכי טוב שיכולת לעשות. ואם את לא מרגישה ככה, אז השינוי תלוי רק בך.

אני גדלתי דווקא במשפחה שלוחצת על להצליח ולהצטיין.
עם כל היתרונות שבזה וההצטיינות שקיבלתי לאורך השנים, אני די מצטערת היום במבט לאחור על כל האנרגיות שבזבזתי ב"להצטיין". כי זה לא בא לי בקלות
עם הזמן פיתחתי חרדות בחינה, ומבחינה חברתית הרגשתי שפספסתי את התיכון.

היום אני בעד להנות מהרגע, ולא לתת ציון לכל דבר שעושים.

קשה. אבל צריך לעבוד על זה.
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

מצחיק, לא הבנתי איך כולן יודעות במה מדובר....
רק עכשיו ראיתי את הקישור.

הם יפהפיים!!
ממש!! ואת עוד מדברת על הבינוניות....
הם מזכירים לי קצת את הסגנון של שבלול...?
מדהימים.
ואני לא חושבת שזה עניין דוסי או לא, אלא סגנון.
כמו שכל המגזרים עונדות מיכל נגרין, או מגנוליה להבדיל (בין סגנון לסגנון..

טוב,הצלחתי עכשיו להכנס לקישור קודם לא נפתח לי-העבודות שלך מקסימות!
גם אני למדתי צורפות(בעברי הרחוק...)ובכלל לא ניכר שהפיניש לא מושקע,זה סגנון מסוים,צעיר חינני ומקסים!

ולגבי מה שאמרה לך אמא שלך....אני יכולה להבין למה זה השאיר עלייך כזה רושם כל החיים,אבל,אין דבר כזה "סתם"!את לא סתם.
את את,ואת מיוחדת ויפה!

איזה מקסימות אתן