עצמאות במשחק, גם אצלכן זה ככה? - הריון ולידה

יש לי ילדים מאוד עצמאים. הם אוהבים לעשות הכל לבד, לקחת החלטות לבד, הם יכולים להיות ברשות עצמם לבד וכו׳
רק משום מה מה שקשור למשחקים - הבנות צריכות אותי. תמיד.
למשל כשהן בבריכה בבית ואני יושבת ליד למען הבטיחות, הם לא יכולות להשתולל סתם, בשביל הכיף שלהן. אני נדרשת לעקוב אחרי כל תרגיל שלהן ולתת פידבק תמידי למה שראיתי.
זה נשמע בערך ככה:
אמא, תראי מה אני עושה
אמא תראי איך אני צוללת
אמא, ראית? נכון יפה?
אאאאייימממאאאא, לא הסתכלת
אאאאאיייימממממאאאא, נו תסתכלי
אני עושה רק אם את מסתכלת
אבל משעמם לי כי את לא מסתכלת מה אני עושה ..
וכו׳ וכו׳ וכו׳
הן לא יכולות לכייף בשביל עצמן או האחת בשביל השניה.
לפעמים אני מרגישה שכואבת לי כבר הלסת מרוב הפידבקים שאני נאלצת לתת

אם אני עסוקה או הולכת לנוח, אין להן שום בעיה להיות לבד, למזוג לעצמן שתיה, אוכל, לנקות אם נשפך, להחליט על כן מזגן - לא מזגן, לעזור אפילו לאיתן, אם צריך. עצמאות לכל דבר,
אבל הן לא יכולות לשחק כשאני לא שם. רק לראות טלויזיה או טאבלט. לא בגלל שהן כל כך אוהבות טלויזיה, אלא בגלל שזה הדבר היחיד שהוא לא משחק. מקסימום, אולי יציירו כי זה לא דורש שיתוף פעולה מי יודע מה
לכאורה, יש להן אחת את השניה. מה טוב מזה?
אבל הן אף פעם לא משחקות משחקי קופסה בלעדיי, אם זה משחק משפחה, אני חייבת להשתתף. אם זה הצגה - אני חייבת לצפות. גם אם אני כבר צופה ובאמצע אני צריכה להפסיק לצפות - הן לא ימשיכו בלעדיי. כאילו משעמם להן כשאני לא רואה ולא מתפעלת. הן לא כל כך רואות האחת בשניה אופציה לפרטנר למשחק. למרות שהן משחקות נורא יפה ביחד (אבל מבחינתם אני צריכה להיות נוכחת).
הן לא רבות (לא הרבה) ואוהבות לשחק ביחד. אבל משום מה אם אני לא שם, זה לא קורה.

(אחרי החפירה)
גם אצלכן זה ככה?
איך אפשר לשנות את המצב?
__________________________________________________________________