סיפור הלידה שלי - סליחה על העיכוב - הריון ולידה

סיפור הלידה השלישי-רביעי שלי
סליחה שהוא די ארוך... אבל רציתי לספר כל מה שהיה לפני, במהלך ואחריי....

מהלך ההריון:
ההריון היה כביכול תקין, אבל לפי כל סוגי האבחנות שקבעו לי לגביו, ניתן לרשום על כך ספר...
רצינו ילד שלישי ואחרון אחרי טל ותמר, אז נכנסתי להריון.

בשבוע 8 – בדיקת דופק נמצא עובר אחד עם דופק.

בשבוע 12- בדיקת שקיפות עורפית נראתה שלייה אחת קידמית עם שק ובתוכו מחיצה מאוד מאד דקה בין שני עוברים זהים. לפי הפרצוף המבולבל שלי שהיה כנראה באותו הרגע, הרופא שואל: מה לא ידעת שיש לך שניים? ואני, כאילו, לא....
מיד התקשרתי לבעל לעדכן אותו על העובר השני שצץ לו פתאום בתוכי, והעלול הסתלבט עליי ואמר שחכי חכי בבדיקה הבאה ימצאו את השלישי....

רופא הנשים הזהיר אותי שבמקרה של שני עוברים עם שילייה אחת אותו הדם עובר בינייהם ויכול להיות מצב שעובר אחד גדל ומתפתח על חשבון השני, כלומר יכול להיות שאחד ייצא בריא ואילו השני קטן ולא מפותח. דבר זה נמדד כאשר יש הפרשיי גדילה שונים של כ20% בין העוברים.

אולי אני קוקו?
בסקירת מערכות מוקדמת ראו 2 שליות קדמיות ושני שקים עם מחיצה מאוד דקה ביניהם.
ובשבוע 22 בסקירת מערכות מורכבת ראו שלייה אחת קדמית ושלייה אחת אחורית עם מיעוט מי שפיר אצל אחד העוברים. משקל התאומים היה בסדר גמור. בשבוע 25 ביקורת לגבי מיעוט מי שפיר ראו כמות יפה של מי שפיר (מסתבר שבעובר שתה את מי השפיר ועדיין לא רוקן את השלפוחית השתן שלו) וראו שלייה אחת קדמית. אמרו שיכול להיות ששני השליות התחברו לאחת.

בשבוע 26 יצא הפקק הרירי.

בשבוע 28 התגלתה סוכרת הריונית וטופלתי באמצעות דיאטה מאוזנת בלבד. ובדיקה ביתית של מודד סוכר מהאצבע 3-6 פעמים ביום.
מאז הדיאטה הפסקתי לעלות במשקל (עד כה עליתי רק 10 קילו). שינוי בהרגלי האכילה (חוסר המתוק וכל מה שמכיל בתוכו קמח לבן) וספירת כמויות מזון ופחמימות היה קשה. הרגשתי שעולמי חרב עליי. האוכל היחידי שהיה מותר לאכול זה אוכל של בית חולים.

בשבוע 33 הבטן ירדה.

בשבוע 35 - 11.6.13 היה לי תור לאשפוז יום לסוכרת, בדקו סוכר מספר פעמים בצום וכשעתיים לאחר האוכל, משקל, שתן, לחץ דם, מוניטור... ובמוניטור נראו צירים, בדקו והייתה פתיחה של 1 ס"מ ו50% מחיקה. שיחררו אותי הביתה עם הפנייה למיון לעוד יומיים לבדיקה חוזרת. בנוסף קבעו לי כבר תור לניתוח קיסרי (בגלל מצג עכוז של העובר התחתון) ל24.6.13.

ב 12.6.13 הייתה לי הרגשה שהלידה קרבה ובשעה 22:00 התחלתי להכין עוף בגריל שיהיה לבעל וילדים מה לאכול לכל מקרה וקיפלתי כביסה של הילדים לתוך הארון, כדי שלבעל יהיה קל יותר לבחור להם בגדים ולהלבישם.

מהלך הלידה:

בשבוע 35 וארבעה ימים, 13.6.13 התייצבתי כמו ילדה טובה ב 8:00 במיון יולדות לבדיקה. הרגשתי צירים, לא חזקים, וראו אותם במוניטור. בבדיקה היה פתיחה של 2.5-3 ס"מ ומחיקה של 80%. אמרו לי שהביתה אני כבר לא אחזור היום.
כמובן שהבעל עודכן מידיית והגיע לארח לי חברה.
הוחלט על ניתוח עם הרדמה ספינאלית, מחדירים קטטר, מגלחים את אזור הניתוח ומתחילים בניתוח (14:30). כניסה לבעל אסורה.
עובר ראשון הוצא בשעה 14:51 במשקל של 1.940.
ועובר שני הוצא בשעה 14:53 במשקל של 2.120.
ונלקחו מיד לפגייה.

סיימו לתפור אותי ב 15:30 והעבירו אותי לחדר התאוששות. שם ביליתי כ4 שעות במקום שעתיים, עקב מחסור ברופא פנוי שישחרו אותי למחלקת יולדות ג'.

אחרי הלידה:

לקראת השעה 19:00 העבירו אותי למחלקה.
רק בשעה 22:00 הוציאו את הקטטר והיה מותר לי לקום מהמיטה. אזור הניתוח היה כואב ומייגע בעיקר בתזוזה ומקימה ממצב שכיבה, ישיבה ועמידה... ניתנו לי משככי כאבים.
בסביבות 23:00 נאמר לי שאחד מהתינוקות מונשם והשני נאנח. אוכל לראותם ולהניקם רק מחר בבוקר לאחר ביקור רופא.

14.6.13 - רק בשעה 11:00 יכולתי סוף סוף להגיע לפגייה באמצעות כיסא גלגלים ולראות את התינוקות שלי. הם כבר היו בסדר ואפילו צלחתי להניק אחד מהם (הקטן יותר). התינוק השני כבר הספיק לאכול סימילק.
בפגייה נאמר לי שכל אחד מהם היה בעריסה בצידי החדר רחוקים זה מזה והם צרחו. נרגעו רק כשהניחו אותם אחד ליד השני.
עוד באותו היום התאומים עברו אליי למחלקה. האכלה שלהם כללה הנקה, למרות שהתקשו לינוק, שאיבה, למרות שבהתחלה לא יצא הרבה וסימילק.

16.6.13 – רצו כבר לשחרר אותי הביתה. מה שהחזיק אותי שם זה הירידה המשמעותית של הקטנטנים במשקל. אחד ירד ב6.5% והשני ירד ב10.5%. הם כבר היו צריכים להתייצב מבחינת המשקל ולהתחיל לעלות.

17.6.13 – לאחר שכל הלילה שמתי בפלאפון שעון מעורר כדי להאכיל אותם כל שעתיים חלב שאוב בכמות של 20CC (נאמר שזאת הכמות כרגע שהם צריכים לאכול), כשכל האכלה נמשכה כשעה פלוס, כשכל טיפה שנכנסת לתוכם חשובה. בבוקר באו לשקול אותם וראו ירידה של 200 גרם בין לילה אצל אחד התינוקות. מבלי לוודא את המשקל התינוק על עוד שקילה על מוזניים אחרים ישר מולי מבלי להתחשב בי החלו לנדבר על האכלה דרך זונדה! הייתי בשוק ועל סף בכי, אחרי כל המאמצים שלי בלילה...

בפגייה למזלי עבדה שם מישהי שטיפלתי בגן בבת שלה, היא לקחה את התינוק ובדקה אותו על 3 משקלי מוזניים שונים וראתה עלייה. הייתה עלייה במשקל.
הבטיחו לי שאם בשקילה של מחר בבוקר תהייה עלייה אז ישחררו אותנו הביתה. וכך עבר לו עוד לילה לבן נוסף ובבוקר האחות באה עם המשקל וראתה ירידה שוב. ביקשתי שישקלו את התינוק על מוזניי משקל אחר ואכן בדקה וראתה עלייה קטנה, אבל עדיין עלייה זאת עלייה.
בבית:
• הייתה לי בצקות ברגליים ונראתי כמו ביג פוט. הרגליים שלי חזרו לגודלם הטבעי לאחר כשבועיים.
• למרות שמורידים את הסיכות מהניתוח רק לאחר 10 ימים, נאמר לי בשחרור מסורוקה ללכת להוריד לאחר 7 ימים מהניתוח.
הלכתי ביום השביעי להוריד את הסיכות, ובאמצע ההורדה הפסיקו כי ראו שזה היה מוקדם מידי. בינתיים הדביקו לי את האזור בתחבושת מיוחדת.
• מידי פעם יש לי דיכאון קל אחרי לידה, כל דבר קטן מעורר אצלי בכי, בעיקר נושא האכלה שלהם.
• הזמנתי יועצת הנקה, והיא אשרה שיש לי חלב ואני יודעת להניק. הבעיה בתאומים שהם נולדו לפני הזמן ומתקשים ביניקה ממושכת.
• יש לי בחלק מאזור הבטן חוסר תחושה, כאילו האזור רדום. רופא משפחה אמר שכנראה שיש פגיעה בעצב והאזור נפגע. יכול להיות שזה יחזור לעצמו ויכול להיות שלא. אף אחד לא יודע.
• אני מניקה את התאומים ונותנת להם חלב שאוב כהשלמה. רק במקרים של תשישות אני נותנת סימילק.
• הברית תהייה כשהתאומים יגיעו רק למשקל של 2.5 קילו.
• התאומים נולדו במזל תאומים.
• תאריך לידה/יום הולדת 13.6.13 זה תאריך שאפילו הבעל יכול לזכור...

הטיפול בתאומים ממש לא קל ואפילו מאתגר. אני מניקה אחד אחרי השני. להניק את שניהם באותו הזמן לא מקובל על ידי הקטנטנים. אחד התאומים מעדיף בקבוק על פניי ואילו השני יונק ומקבל השלמה של חלב שאוב/סימילק.
התחיל כבר השלב של הגזים ושל הנזלת שמקשה עליהם לינוק מהשד והן מבקבוק. התאומים עולים באיטיות במשקל, טפו טפו טפו...
עד הברית אין שמות אז קוראים להם מפר אחד ומספר 2
צריך רק לחייך!