אני חייבת ללמוד איך לפתח אדישות לחוסר התבונה (אני עדינה
) של החמות שלי!
מה עושים???
איך מפתחים אדישות לתופעה הזו??? או הומור??
אתמול היא מגיעה אלי ורואה את הפרחים (זר מדהים) שבעלי קנה לי כדי לעודד אותי ושואלת: מה קרה? אין לך יומולדת, אין יום נישואין, אין יום האהבה- סתם ככה?
מה אני אענה לה? כן, אבל בעלך רצה לעודד אותי כי אם אני אלד עכשיו זו תהיה הפלה או ילד עם נכות קשה או פיגור אז הוא חשב שכדאי לשמח אותי??????
כאילו, לא מדובר באדם זר- היא רואה שאני עובדת בשכיבה מהמיטה, שאני לא יוצאת מהבית, מג'נגלת סידורים לילדים כדי שלא יחוו את זה קשה מדי שאמא לא ממש יכולה לתפקד איתם- כמה אטום אפשר להיות???!!!
בדר"כ אני מייעצת לאחרים לדבר על הדברים ולא להשאיר בבטן, אבל אני חוששת שפה מדובר בקיר, וחוץ מריב לא יצא פה כלום. לדבר ללמפה
עצות וחיבוקים יתקבלו בברכה, אני כנראה מפספסת משהו, ויש לי עוד 3 חודשים כאלו, אין לי את הפרווילגיה שלא להעזר בה
לא מצליחה לראות את הדברים באופן חיובי יותר מולה ובאמת שזה טפשי לבזבז עליה אנרגיות