היי - הריון ולידה

יקירתי,
אני מסכימה איתך.
גם לדעתי הרס זה לאו דווקא לעזוב בית, בדיוק כמו ש"בנייה" זה לאו דווקא לבטל עצמך מול בעלך.
אני מתייחסת במשפט זה למכלול המשמעויות שיש ברמיזה הגסה שבו לכך שהאחריות מוטלת על כתפי האשה, וגם את אומרת את זה. מן הסתם, מערכות זוגיות הן מערכות שמושתתות על שיוויון מלא.
שיוויון מלא זה אומר שהאחריות ל"בנייה" כמו גם ל"הרס" מוטלת באופן שווה על שני השותפים.
יכול להיות טוב או לא טוב גם לבעל, בדיוק כמו לאשה.
ובכל זאת אף אחד לא טוען בלהט ש"גבר בונה, גבר הורס"...

כוונתי היתה שיש לה כוח השפעה, זה לא אומר שהיא היחידה במשוואה והבעל פטור מאחריות על נישואיו.

תראי, היום מקובל לחשוב שכח והשפעה זה דברים שמקבלים בחוץ כשיוצאים מהבית. כשהחלטתי לשים את הקריירה על הולד כרגע ולהשקיע בביתי וילדי שמעתי ודווקא מאנשים שדואגים לי שכדאי לי לפתח את עצמי לצאת להרגיש שאני תורמת משהו או שאני שומעת שכדאי לעבוד בחוץ כי יעריכו אותך יותר שתכניסי משכורת ולא תהיי עקרת בית מסכנה ואיזו השפעה יכולה להיות גדולה יותר מחינוך דור העתיד? מלבנות ולעצב במו ידייך את החברה. אני יודעת בוודאות שהאופן שבו אני מתחילה את היום יכול לבנות לילדים שלי את היום ויכול גם ההפך ח"ו.

נכון שגם לבעל ישנה השפעה אבל ברוב הבתים האשה היא זו שנמצאתת עם הילדים רוב היום, נכון שאת ההחלטות על דרך החינוך ואופי החינוך מחליטים ביחד אבל מי שנמצא בסופו של דבר בקו האש זו האשה היא מחליטה אם להתעקש עכשיו על משהו או לוותר וגם בחינוך החשוב ביותר - הבאת דוגמא מכיוון שרוב היום אני עם הילדים ההתנהגות שלי היא מה שמנחה אותם זה לא משנה אם אני ואביהם נרצה בפניהם על ויתור על התחשבות באחר ולדעת גם לשים את המרכים שלו לפני אם הם רואים אותי עוקפת בתור כי עכשיו אני ממהרת וזמנו של האחר חשוב פחות משלי. כשהייתי ילדה שמעתי בבתים של חברות את המשפט "חכה חכה שאבא יחזור" מעולם לא שמעתי אותו בביתי והבטחתי לעצמי שגם ילדי לא ישמעו אותו. כל ההשפעה הזו שלנו היא כח רב ולצערנו עם היכולת לבנות ניתנת גם היכולת לעשות את ההפך ח"ו.

בנוגע לבגידה, לגיטימי בעיני שבגידה (לא משנה אם מדובר בגבר או אשה) היא תוצאה של חוסר מסויים שאדם מרגיש בביתו. מה שלא לגיטימי זה אופן ההתמודדות שלו עם אותו חוסר. הוא יכול וצריך לנסות לתקן, להסביר לצד השני, ללכת לייעוץ או להחליט שעם החוסר הזה הוא יכול לחיות. הוא גם יכול להחליט שלא, לשים את הדברים על השולחן ולהתגרש, אבל השיטה הפחדנית של לקבל "השלמת הכנסה" מהצד והעיקר שיש לי הכל ואני מסודר לא חשוב במי זה פוגע או דורס היא מכוערת ואין לה מקום בחיי נישואין.

אני מסכימה איתך בכל מאת האחוזים.
גם לי הייתה תקופה ארוכה מאד (של 10 שנים...!) שבה בחרתי לשים את הקריירה וההתפתחות המקצועית שלי על "הולד" ולתת את הזמן והמשאבים לילדים. אין לי בשום פנים ואופן שום ויכוח שהוא עם החשיבות של זה, ואני שלמה עם התקופה ההיא בכל נימי נפשי ונשמתי.
כמו כן, אין לי ויכוח עם הכוח הרב שבידי מי שהיא "אמא" להקנות חינוך, ערכים ופרוגנוזת עתיד מיטיב לילדיה.
אבל לא על זה דברתי.
דברתי על המערכת הזוגית, שנדמה לי שלשם מכוון המשפט שכתבתי בתגובתי הראשונה.
מערכת זוגית היא (אמורה להיות) שיוויונית.
מערכת בה אם וילדיה הקטנים היא לא שיוויונית, מטבע הדברים, וכן, יש במערכת כזו צורך באחד (אחת) שתעודד "בנייה" ותעצור "הרס".

למיטב ידיעתי המשפט מתייחס למכלול של דברים, ופירושו שהבית עומד בעיקר על האשה, היא עמוד התווך של הבית.

מסכימה איתך לחלוטין שזוגיות דורשת שניים, אף פעם לא שמעתי מישהו שמפרש את המשפט בצורה שהאשה היא היחידה שצריכה להשקיע ולתת וטוב שכך.