שלום רב
אני אתחיל בכל סיפור המעשה מהלידה הראשונה שלי -
בשבוע 41 ירד לי הפקק הרירי ואיתו היו המון הפרשות (בערך 24 שעות "נזלתי" סליחה על התיאור, והייתי צריכה "חיתול" שייספוג את הנוזלים - שוב סליחה על התיאור).
הרופא בבית החולים חשד שזו ירידת מים, אבל לא היה בטוח - אני עד היום לא יודעת האם זה חלק מההפרשות של הפקק הרירי או באמת ירידת מים...
בגלל החשד הזה, הוחלט לתת לי זירוז (פיטוצין) ואני החלטתי לא לקבל אפידורל, מה שגרם לכאבים בבת אחת, בלתי נשלטים, צרחות וכו' ובסופו של דבר לא הצלחתי ללחוץ, בגלל הבלבול והמהירות, והלידה הסתיימה ב"וואקום" עם קרעים, חתכים וכל השאר. לא תענוג גדול בלשון המעטה.
מה שיצא הוא שבימים הראשונים הייתי ממש חלשה ולא יכולתי להניק (מה גם שלא יצא כמעט חלב, למרות שיועצת ההנקה בבית החולים אמרה לי שיש לי "יופי של חלב", לא יצא כלום, רק מעט מעט, והתינוקת היתה רעבה).
בימים הבאים שוב לא הצלחתי להניק, ונתנו לילדה בקבוק, עד שאני "אתאזן עם החלב".
מה שקרה הוא ששום דבר לא התאזן, אפילו להיפך.
התחלתי לשאוב חלב, ובגלל השאיבה נוצרו לי פצעים בפטמות, ולא יכולתי לתת לה לשתות מהשאיבה, כי היה מעט דם...
יש לי תחושה שאולי הפיטוצין ייבש לי את החלב.
וכעת לשאלה -
אני כרגע בהריון נוסף. אני רוצה למנוע לפחות חלק ממה שקרה בלידה הקודמת, ורוצה להבין איפה הטעות שלי - בעיקר בכל הסיפור של ההנקה, וגם בעניין של לידת הוואקום, כל הסיפור עם השחרור של הפקק הרירי וכיו"ב.
אשמח אם תוכלו לשפוך קצת אור, ואיך אפשר לעשות הכנה להנקה, עוד לפני הלידה, אם בכלל ??
תודה מראש לכל מי שקרא עד כאן...