מרגישה לבד-מצטערת על החפירה הקשה..... - הריון ולידה

לא יודעת אם נכנסתי לפורום הנכון
אני מפשוט מחפשת מקום להתייעץ..וכן גם לשפוך את מה שיושב לי על הלב...
ילדתי לפני כמעט שלושה חודשים את הבת בכורה שלי,אין אושר יותר גדול ממה שהיא גורמת לי...
הבעיה היא,בעלי.
לפני שהיא נולדה וכן גם בהריון היינו רגילים והוא בעיקר לצאת המון לבלות,גם אם זה סתם לשבת בקפה של חברים שלנו וגם אם זה לצאת...לפחות 3-4 פעמים בשבוע,
עוד בהריון הכנתי את בעלי שהדברים יצטרכו להשתנות שהקטנה שלנו תיוולד,והוא הסכים.
רק חבל שזה לא קורה באמת...
בערך שבוע וחצי אחרי שחזרתי הביתה מהבית חולים,שבו נשארתי שבוע אחרי הלידה,שהייתה נורא קשה.
הוא יוצא כמעט כל יום,כל שבוע זה סיפור חדש שבו אני אומרת לו את מה שיושב לי על הלב...
ואז שבוע הוא לוקח את זה לתשומת ליבו,רק שהוא חוזר הביתה משחק עם הקטנה ולמקלחת אין לו כוח או שאו נרדם כ"כ מוקדם...שלא משנה אם הוא בבית או לא,את השעות הקשות שלה אני מתמודדת לבד...לכאן ולכאן.
יום ראשון האחרון התפוצצתי ממש,שהוא שוב הלך לחברים שלו...
אמרתי לו שנמאס לי להתמודד לבד ואם הוא רוצה שהילדה תתרגל אליו הוא צריך לעזור לי ולא רק לשחק איתה...הוא לא נשאר איתה לעולם לבד,ואם יוצא שאני לא בבית שעה-הוא הולך ישר לאמא שלו..."שתעזור" לו בזמן שהוא נרדם על הספה...
אני מרגישה מתוסכלת,נעלבת,פגועה...לבד במערכה...
והיום שוב,אחרי השיחה ביום ראשון,הוא שוב נעלם,אומנם עשה מקלחת ונתן בקבוק,ואז...נעלם...
שאני אתמודד עם להרדים אותה...
אתמול פעם שנייה שיצאתי בלעדיו ובלעדייה...מאז שהיא נולדה...
אחרי שאמרתי לו שהזמן היחידי שיש לי לעצמי זה-המקלחת
לא האמנתי שאני אהיה אחת שתוותר על עצמה ולעצמה,אני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה...אני גם מניקה,ומנסה לגמול אותה עכשיו,וגם בזה אני לבד...
איבדתי את עצמי.?