הי
לפעמים סביב גיל שנה, ילדים יכולים לחוות חרדת נטישה ולכן זו בהחלט אפשרות. יחד עם זאת, אין צורך לוותר בשל כך על הגבולות הקיימים בבית (אפשר ללוות ולעזור בהרדמות, אך לא להוציא לדוגמא מהמיטה). בתך יודעת כבר להרדם בכוחות עצמה וזה מצוין, רק צריך "להזכיר" לה זאת. בנוסף לכך, גם תינוקות שישנו מצוין בעבר, משנים לעתים את הרגלי השינה שלהם, בייחוד בגילאים אלו שבהם קיימת קפיצה התפתחותית וצרכי השינה קצת משתנים.
המשיכו להקפיד על טקס שינה קבוע בכל יום, זה מצוין. שימו לב שאתם משכיבים אותה בזמן, על מנת שלא תגיע לשינה במצב של עייפות יתר (שגם הוא יכול לגרום להתעוררויות מרובות). בגיל זה, בתך אמורה לישון כשלוש שעות ביום, בשני פרקי שינה. נסו לתזמן את שנת הלילה שלה, כך שלא יעברו יותר מארבע שעות, מרגע שהתעוררה מהשינה האחרונה ביום.
בדקו האם היא אוכלת מספיק, רק כדי לשלול אפשרות של התעוררות מרעב.
ממליצה כאשר מרדימים אותה, גם בהתחלה וגם באמצע הלילה, לשבת לידה עד שהיא נרדמת שוב, גם אם בהתחלה זה ייקח זמן רב. ממליצה שבתך תלמד להרדם גם איתך וגם עם בעלך. את יכולה לשבת לידה בימים הראשונים ומומלץ שבהמשך, גם בעלך "ייכנס לתמונה". גם אם היא צורחת, היא תראה שאתם לא מתרגשים מזה ושלפעמים אבא מרדים ולפעמים אמא מרדימה.
נסו להיות כמה שיותר עקביים וסבלניים וכך לאט ובהדרגה בתכם תחזור להרדם בכוחות עצמה.
בהצלחה !!!
מיטל דרורי
יועצת שינה מוסמכת מטעם "בייבי לינק"
ומדריכה להתפתחות תינוקות