מבלוג מקסים של מאותגרת פוריות - הריון ולידה

קראתי , אהבתי , העתקתי שגם אתן תאהבו
"כשרוצים משהו כל כך חזק, צריך להניח לזה, ואז זה יבוא"

"תרגעי, תנשמי עמוק, תחשבי מחשבות חיוביות"

"אי אפשר להיות בלחץ כל הזמן"

"זה נורא להיות עצבנית ככה"

"שום דבר טוב לא יכול לצאת מהמחשבות הפסימיות שלך"

"הדלקת נרות שבת? התפללת?"

"הפסקת עם הדיאט קולה?"

"הפחתת את הג'אנק פוד?"

"למה את לא מתחילה הליכות קצת בערב?"

"רפלקסולוגיה. דיקור. צמחי מרפא. פרחי באך. זה עושה פלאים"

תשמעו, אני יודעת שהכל מדאגה, מאהבה, מכוונות טובות.

אבל אני רוצה להיכנס להריון. אני רוצה עוד ילד/ה. אני רוצה את זה כבר שנתיים.

מתי בפעם האחרונה רצית משהו כל כך חזק? את רוצה לספר לי אם הצלחת "פשוט להניח לזה"?

ממתי אני בן אדם רגוע? שמתפלל, עושה מדיטציות מול השקיעה, שותה מיץ נבט חיטה ואוכל עדשים אורגניות?

זה לא שלא ניסיתי. זה לא שאני לא מנסה.

נשבעת, בואי תסתכלי לי במקרר - יש שם סלט קינואה ובורגול. ובלי דיאט קולה. אני מנסה.

הלכתי לרב. עשיתי מה שאמר.

ומחר יש לי רפלקסולוגיה. ומחרתיים פסיכולוגית. וגם ייעוץ נטורופתי.

קראתי שוב את "הסוד".

אולי אצא להליכה קצרה.

אבל בבקשה, בבקשה אל תרמזי, אל תנסי לרמוז אפילו, שאולי אני אשמה.

כי אני לא יודעת מה עוד לעשות.

להרגע.

איך אפשר להרגע עם כל ההורמונים האלה?

איך אפשר להרגע כשכולם מסביב בודקים, בוחנים, מצקצקים בלשון "נו בטח, עם העצבים האלה..."

נכנסתי כבר להריון, זוכרת? יש פה ילד חמוד בן 4, בריא ויפה , שהגיע לכאן למרות שאמא שלו מעולם לא עשתה מדיטציה מול השקיעה. יותר נכון, רוב הזמן שקעה בכורסא עם במבה מול "טלנובלה בע"מ".

ובכל זאת.

לא, את צודקת, ולא, אין לי תשובות. אבל זה לא עושה אותך צודקת. זה גם לא עוזר לי. להפך.

מותר להתחיל טיפול גם כשפסימים.

את לא מבינה שאין לי שליטה על זה? לא על מצב הרוח שלי, ולא על ההצלחה של הטיפול.

את יודעת שנשים נכנסות להריון מאונס. נשים נכנסו להריון במלחמה, במצוקה נוראית, מתוך רעב ומחלות.

אז הדיאט קולה שלי הורסת? וזה שאני קצת עצבנית?

טוב, אני אנסה.

אני אנסה להיות אופטימית ולחשוב מחשבות חיוביות.

אבל תבטיחי לי גם את - לעודד, להגיד רק מילים חיוביות וטובות. לא לרמוז, לא להאשים, לא להציע לי רעיונות שסביר להניח שכבר חשבתי עליהם לבד ויש סיבה טובה שהחלטתי לא לעשות אותם.

מוקדש בחיבה לאחותי, חמותי, חברתי, שכנתי, קולגתי, גיסתי. נכתב בלשון נקבה אך בהחלט מכוון גם ל: בעלי, חמי, אחי, גיסי, בעלה של חברתי.