מתה אבל חיה! - הריון ולידה

החלטתי לנסות לשתף אתכן במה שעבר עליי ועובר מתוך תקווה גדולה לקבל מכן כח ולהתחזק ולו במעט..
נישאתי לפני חצי שנה לבחור שהכרתי כרגיש וחם משפחתי רומנטי רציני מיושב בדעתו אוהב ומסור אליי תכף אחרי הנישואים גילתי טבעים בבעלי שלא הכרתי קודם לכן טבעים שהם אלימים כגון קללות השפלות זריקת דברים הכאת חפצים איומים סחיטה מעקבים קנאה אובססיבית וחולנית רכושנות אליי ופרנויות שאני בוגדת בו עם כל אדם שני בערך לדבריו ולכן הוא בודק לי את הפלא מתחקר איפה הייתי עם מי ומה עוקב אחריי וכדומה הוא בטוח שאמא שלי וחברותיי מסיתות אותי נגדו{על אף שאף אחד בכלל לא ידע מה קורה ביננו ולבחוץ הכל נראה בסדר}ולכן מנסה למנוע ממני מפגשים עמן הוא מתנה שימוש ברכב בדברים כאלה ואחרים כופה עליי מגורים בסמוך למשפחתו(מה שאינני רוצה)בישוב מרוחק ממשפחתי חבריי ועיר הולדתי ומנסה לכפות עליי על ידי לחצים וקללות יחסי מין עמו וכאשר אני מסרבת(ודרוש המון פעמים שאגיד די ולא עד שהוא יפסיק)הוא מתעצבן מטיח בי האשמות ומקלל בנוסף שאני מתקלחת הוא נוהג להיכנס למקלחת ולהתבונן בי על אף הבקשות החוזרות ונשנות מצידי להפסיק וללכת ,שוב דרוש הרבה פעמים שאומר זאת ורק בסוף הוא ילך .בנוסף הסתיר ממני מידע אודתיו ואודות משפחתו כגון שיש לו תיק פלילי על כך שנהג להכות את בת זוגתו הקודמת שאביו היה נוהג להכות את אמו וחלק מאחיו את הנשים שלהם לכן החלטתי שאני עוזבת ומאז הוא לא הפסיק לאיים שיקח ממני את הילד יסיט ואף יהרוג אותו אם צריך העיקר שלא יהיה איתי ואף לקח סכין ופצע עצמו קלות בפרק כף היד בטוענה שבלעדיי החיים לא שווים הוא גם מכחיש ומגמד את הכל{המידע שגיליתי ומה שעשה לי לדוגמא הבת זוג לשעבר משוגעת אנשים שקרנים ממציאים על אף שמידע נבדק במשטרה ואומת ואני הוזה ומגזימה} לאחר מכן כמובן חזר להיות נחמד לבקש סליחה ולהתחרט להבטיח שזהו הוא משתנה וזה לא יהיה עוד ..כמובן שלא נפלתי עוד בהבטחות סרק הללו ועזבתי.
מה שהניע אותי לכתוב דווקא כאן הוא העובדה שעוד ממש ממש בתחילת הנישואים {שבועיים ראשונים} כשעוד היה יחסית בסדר שכבנו בידיעה שאני לא נוטלת גלולות ובעודי יודעת שאני לא רוצה כרגע להיכנס להריון {בשל הבזקים קטנים של מה שהגיע בהמשך הבזקים שהחלתי לראות בו אך תירצתי זאת כלחץ, הסתגלות לסטטוס החדש }מחשבה מטופשת אבל סמכתי עליו שייזהר בדרך אחרת כי ביקשתי ממנו ואמרתי שאני לא רוצה כרגע הריון הוא כמובן לא שמע לבקשתי וכשהתקוממתי על כך צחק לי בפרצוף באומרו שהוא רוצה ילד . כאמור חודש וחצי לאחר החתונה התבשרתי שאני בהריון המצב ביננו המתואר מעלה התמשך בעודי הרה ואף התעצם החלתי לחוש פחד בביתי שלי ולא היה לי לאן לברוח הבדידות המחניקה והאינסופית הצער הגדול האלימות והכאב רק הלכו וגדלו מיום ליום ואיתם גם אהבתי לנס הקטן שנוצר בתוכי הוא הפך להיות הכח שלי האושר שלי התכלית שלי לקום בבוקר המפלט שלי הקיום שלי! ואהבתי אויי כמה שאהבתי אותו!!! הפכתי אדישה לכל מרוכזת כרגע אך ורק בו באוצר שלי בהתגשמות החלומות שלי בפנטזיה הגדולה של כל אישה ושלי להיות אמא הרגשתי שיש בתוכי את הפלא הכי גדול ביקום והוא הפך אותי מאושרת וחזקה יותר, עד שהתפוצצו כל הדברים והרגשתי ממש מאויימת ושחיי ילדי בסכנה הבנתי באמת הבנתי שהילד שלי שאני כל כך אוהבת הילד שלי שהציל אותי בכל כך הרבה מובנים המלאך הקטן שלי הולך להגיע לעולם של סבל אלימות ניכור פחד וצער לא יכולתי לשאת המחשבה על כך ובמקביל האיומים המתמשכים האלימות המתמשכת הכאב לא רציתי שהוא יטעם מזה גם לא לשניה אחת דימיינתי עצמי תמיד אמא שהילד שלה מאושר שמח בריא בנפשו בגופו וברוחו דימיינתי ילד שיש לו משפחה בריאה חמה ואוהבת וכעת שום דבר מאלו אני לא יכולה להעניק לך אוצר שלי.. בלב כבד ובצער עמוק וכאב חד מאין כמותו נפלה בחלקי החלטה הכי קשה וכואבת שנאלצתי לקבל בחיי, נאלצתי לוותר על הילד שלי על הפלא הקטן שלי בלב שבור ונשמה מתה ביצעתי זאת ומאז חלפו להם בידיוק 3 חודשים אני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת לחזור לעצמי ולתפקד כמו שצריך הזיכרון של הדמות המדהימה שריאיתי בשקיפות עורפית הזיכרון של חלום שהיה ונמוג לו לא מרפים ממני לבי נקרע בכל יום מחדש במחשבות בגעגועים בתחושת האשמה הלא פוסקת בתהיות מה היה אם.. אני יודעת שעשיתי מה שעשיתי באופן אירוני מתוך אהבה ענקית ודאגה{בהקשר לרשום מעלה} אבל אני פשוט לא מסוגלת להרפות אני כל כך כואבת את החסר שלך ילד שלי ואף שהיית שלי לתקופה קצרה אני מודה על התקופה המבורכת הזו ומתייסרת שנאלצתי להפסיק אותה אני מרגישה שהנושא כל כך קשה וכואב וצורב בנשמה שאייני יכולה אף לדבר על זה כי ברגע הראשון שאני מניחה לזיכרון לגעגוע לכאב להתפלח פנימה אני מתרסקת אני כותבת את המכתב בבכי מר ובכאב שלא ניתן לתאר איך מתמודדים איך ממשיכים הלאה???????
היום חברתי ילדה ואני מצטערת אבל לא יכולתי לשמוח בשבילה כמו שאני רוצה לשמוח העובדה שאצלה ההריון המשיך והנה היא קיבלה אוצר קטן במתנה והעובדה שאצלי לא רק מחדדת את הכאב אני מרגישה אמא כל כך רעה כאילו לא הגיע לי המתנה הזו..
כל יום שעובר הגעגוע רק מתגבר ילד שלי קטן אוצר יקר מקווה שמלמעלה תמחל לי ותראה את סיבותיי ואיך שרק מתוך אהבה עצומה ומדאגה כנה לביטחונך עשיתי זאת מקווה שכך הייתי לך לאמא דואגת ולא אנוכית שמספקת את רצונה האישי להיות לך לאמא אלא להוות לך אמא במלוא מובן המילה ולבטיח את שלומך חיים שלי מלאך קטן שלי הרי זה מה שאתה עכשיו אני אוהבת אותך מעומק לבי נשמתי ותמיד תמיד תהיי חרוט בתוכי מקווה שניפגש שוב ביום מן הימים ואוכל להעניק לך את כל אותה האהבה הענקית שיש לי אליך ושנפצר ממני לתת לך לפחות בחלומות אתה בא אלי ושם לרגע קט יכולתי באמת לחבק אותך!!! שלך ואיתך תמיד באהבה אין סופית אמא...