"בעצב תלדי בנים" - הריון ולידה

היי שרון,

נועה עולה לכיתה א', היא עולה לבד, בלי חברים (הם עולים לבית ספר רחוק יותר מהבית והיא עולה לבית ספר של השכונה). מאוד קשה לה להתחבר לילדים אחרים, והיא בדרך כלל נצמדת לאחת או שתיים ולא עוזבת אותם.
בגן היתה ילדה אחת שהיתה חברה טובה שלה, עד שרבו ריב כל כך גדול (במושגים שלהם) שהיא אולצה למצוא חברות אחרות. היא הסתדרה בסדר, אהבה ללכת לגן, גדלה והתפתחה ואני יודעת שהחברות שלה מאוד אהבו אותה. בסך הכל היא ילדה עדינה, לא צועקת, לא תמיד עומדת על שלה וותרנית. עם הבן דוד שלה היא נודניקית, הוא קצת רע אליה, (לא מוותר לה, לא מסכים לשום רעיון שלה וכן הלאה) והיא מוכנה לסבול את זה כדי לשחק איתו - לגביו אמרתי לה 1000 פעם שלא תתחנן ואם הוא לא רוצה לשתף אותה שתלך ותעשה משהו אחר. הוא מרגיש עליון לגביה כי היא קטנה ממנו וגם ההורים שלו לא בדיוק מחנכים אותו לאהבת הבריות ולחלוקה שווה אלא לתחרותיות ודברים כאלה שהם לא חיובים בעיניי (אבל אני קטונתי) בכל מקרה, אני נורא דואגת. כולם אומרים שהיא תסתדר וכו וכו' אבל אני עדיין נורא דואגת. מה גם שאני חוזרת לעבודה ישר ב28 ככה שלא יהיה לי זמן לוודא שהיא נהנית בבית הספר, אלא ישר "לזרוק אותה למים" ולהתפלל שהיא לא תטבע. נועה יודעת שאני מאוד דואגת לה בהקשר הזה וכל הזמן מנסה להרגיע אותי (היה לנו ביקור של קרובים פה והיא לא כל כך ניסתה להתחבר איתם רק אחרי ששאלתי אותה מה יהיה בבית הספר והיא אמרה "אני אהיה לבד" והקטע שהכי הלחיץ אותי שהיא נראתה לי בסדר עם זה, כמובן שישר התחלתי לבכות והיא מהלחץ שראתה אותי בוכה, הלכה והתחברה לאחת הבנות שביקרו אותנו. (סחיטה רגשית מעולה, עכשיו עוד יותר רע לי כי אני לא נותנת לילדה לעשות מה שעושה לה טוב....) בקיצור, אני לחוצה מכל המעמד הזה.

לגבי הילה - אויש, זה כבר צריך הודעה חדשה....
ילד שצריך תיווך ונורא מוסח בגיל הזה, לא חייב להשאר כזה נכון?
המרפאה בעיסוק אמרה שאולי כדי לנו לחשוב על ריטלין! הילה עוד לא בת 4.

אוף.

---
אמא מאושרת ומושלמת של קסם ופלא.